רינת סילבסטר. צילום: יואב דודקביץ'

"כשאתה גדל במקום כמו מושב חזון, בין טבריה לצפת, אתה הפריפריה של הפריפריה", אומרת רינת סילבסטר (45) מירושלים. "שלחו אנשים לגור ליד הגבול כדי ליישב את המדינה. צפת וקרית שמונה נראו לנו בזמנו כמו 'הערים הגדולות'".

סילבסטר, הבכורה מתוך ארבעה אחים, גדלה בבית אוהב ותומך, עם זוג הורים שדרבנו אותה ואת אחיה ללמוד. "הם לא הסכימו שנלמד בבית הספר של היישוב ונמשיך את מעגל העוני", היא אומרת. "כיוון שלא היו אוטובוסים מהמושב לכרמיאל, אמא שלי פנתה לאגד ושכנעה אותם לחנוך קו. עד כיתה ח' נסענו בקו הזה מדי יום. בתיכון שלחו את כולנו לפנימייה בקרית מוצקין. אבא שלי אמר למנהל שאין לו כסף לשלם, אבל יש לו שדה של תפוחים. ככה, במשך ארבע שנים, הוא העביר תפוחים לפנימייה. זה היה שכר הלימוד שלנו".

הרגשתם את החסך ביומיום? 
"ידענו. לא הרגשנו. נתנו לנו להרגיש כמו נסיכים, למרות המחסור. בגדים קיבלנו בפסח ובראש השנה, ועטפו אותנו בהון רוחני ובאהבה. חשבנו שזה המצב בכל מקום".

לונדון לא מחכה לי

אחרי השירות בצה"ל החלה סילבסטר ללמוד עבודה סוציאלית בבר אילן, "כדי לתקן את העולם". במהלך לימודיה התקבלה לעבודה כמדריכה בסוכנות היהודית, ושם הכירה את בעלה. השניים עברו להתגורר בלונדון ונולדו להם שני ילדים. "החיים בלונדון היו נוחים ומפנקים. היו לי מכונית יפה, בית יפה ועוזרת צמודה בבית, אבל עד היום אני תוהה איך אישה אוהבת שמש שכמוני הסתדרה באפור הזה, תרתי משמע".

סילבסטר. צילום: פרטי

 אחרי שבע שנים בלונדון שבה המשפחה לארץ והתמקמה בירושלים, אבל הזוגיות לא שרדה. בגיל 32 מצאה סילבסטר את עצמה חסרת כל, גרושה, עם שני ילדים קטנים וללא כיוון מקצועי מוגדר. "שכרתי דירת שני חדרים קטנה", היא נזכרת. "עד היום רואים את החלונות והדלתות שצבעתי בוורוד כדי שתהיה קצת שמחה. זאת היתה תקופה קשה מאוד.

"אבא שלי היה מגיע מהגליל פעם בשבוע באוטובוס, כדי להוציא את הילדים מהגן. הם היו שולחים לי אוכל בחודשים שבהם לא החזקתי מעמד. באחד הימים הבן שלי היה צריך לצאת לטיול. בעשר בלילה מצאתי את עצמי מול הכספומט, שלא הוציא לי שקל כי חשבון הבנק היה פשוט מרוקן. הפכתי את כל הבית כדי לגרד 50 שקל ולקנות לו ממתקים. המעט שמצאתי הרגיש לי כמו מיליון. מאז אני מחביאה כסף בכל מיני מקומות בבית, על כל מקרה שלא יהיה".

כדי לקום על הרגליים החליטה סילבסטר להמציא את עצמה מחדש כאשת נדל"ן. "ידעתי שעבודה בניקיון או כקופאית לא תוביל אותי לכלום. היה לי ברור שאני טובה באנשים, במכירות ובאנגלית. וכך, בלי שקל, פתחתי בדירה משרד תיווך והתחלתי לבנות את עצמי", היא מספרת. "מי שנתן לי את הפוש הגדול היה היזם יהודה לוי, שבנה לפני עשר שנים את פרויקט נוף ציון ליד ג'בל מוכבר. זה היה פרויקט קשה, מובלעת בתוך כפר ערבי. בהתחלה לא הצלחתי, אבל השכלתי לחבור לגורמים דתיים־לאומיים ובתוך ארבעה חודשים הפרויקט כולו נמכר". 

בהמשך חבר לסילבסטר אחיה הצעיר אחיטוב, והשניים הפכו את משרד הנדל"ן שלהם לאימפריה, עם סניפים בירושלים וברעננה וייצוג של יותר ממאה נכסים של האלפיון העליון, שכל אחד מהם נאמד בעשרות מיליוני שקלים

"אנחנו מעריכים את מה שיש לנו", אומרת סילבסטר. "ארבע פעמים בשנה אנחנו מקיימים פרויקטים לרווחת הקהילה, ופעם בשנה מרימים ערב גאלה שכל הכנסותיו מועברות לגוף חברתי. כשמקבלים, צריך גם לתת".

סילבסטר נישאה לגרג מייזל, מנכ"ל קרן היסוד, ולשניים נולד ילד משותף. היום הם מתגוררים עם ילדיו וילדיה, שישה במספר, בשכונת ארנונה בעיר.

מה לדעתך חושבת הילדה הקטנה ממושב חזון על אשת הנדל"ן העשירה רינת סילבסטר?
"הילדה רינת גץ ממושב חזון רצתה להיות שרת החינוך כדי שלכל ילד תהיה הזדמנות. זה כבר לא יקרה. אבל אותה רינת היתה גאה מאוד ברינת סילבסטר מ'חזון נכסים' של היום, על הדרך ועל התוצאה".