תושבי עיסאוויה בהתפרעויות בזמן 'צוק איתן'. צילום: אוהד צויגנברג

שבוע קשה עבר על תושבי מזרח ירושלים. אם בסוף השבוע שעבר כולם עוד עסקו במתווה דונלד טראמפ לפיו אמורות שכונות ג'בל מוכאבר, עיסאוויה ושועפאט לעבור לרשות הפלסטינית ויהוו את הבסיס לבירת הרשות, באמצע השבוע כולם כבר עקבו בדריכות אחרי קצב העברת השגרירות האמריקאנית לשכונת ארנונה. אם זה לא מספיק, בסוף השבוע כולם כבר דיברו על החזית הצפונית המתחממת והבינו שהאש בסוריה עלולה בקלות להעיר גם מהומות אלימות בירושלים.

ג'בל מוכאבר: מתעדים צעד אחר צעד  

תושבי מזרח ירושלים התקשו להחליט השבוע ממה הם צריכים לדאוג יותר. אם בשכונות הצפוניות הדאגה היתה בעיקר מהמתווה המתגבש של הנשיא האמריקאי, בשכונות הערביות בדרום העיר זעמו דווקא על עניין השגרירות. קבוצות הוואטסאפ של התושבים בג'בל מוכאבר ובצור באהר עלו על גדותיהן. בזה אחר זה נשלחו תמונות המתעדות את האצת ההכנות לבניית השגרירות, כשכל שלט שנתלה גרר תגובות זועמות והבטחה לנקמה סוערת

בשנים האחרונות ג'בל מוכאבר הפכה למוקד מובהק של טרור ושל פעילות של ארגונים אסלאמיים קיצוניים דוגמת החמאס וחזב א־תחריר. דווקא בחודשים שבהם חלה רגיעה במתיחות הביטחונית, הגיעו מתווה טראמפ והעברת השגרירות והחזירו את הסערה לשטח. "הפעם נראה שלא נצליח להרגיע את הרוחות", קובע מחמוד אבו־לאבד, אחד הגורמים המתונים בשכונה. "תמיד קשה לנו לראות את הפריחה של היהודים אל מול המצב הקשה כאן, אבל השגרירות ממחישה עד כמה הערבים בירושלים הם נחותים בעיני ארצות הברית של טראמפ".

הדברים של אבו־לאבד כואבים. במשך שנים הוא פועל בכל הגזרות כדי להשיב את הדו קיום בין תושבי ג'בל מוכאבר ובין תושבי השכונות הסמוכות. בהיעדר מוכתר פעיל, הוא לקח על כתפיו את הניסיון להשכין שלום בין שכונות דרום העיר ואם בו נפלה שלהבת, ניתן לשער מה הרוחות הנושבות בקרב אזובי הקיר. "זה הופך קשה מיום ליום", הוא אומר. "התושבים מרגישים שאין לי מה להציע להם. אין להם תקווה, ואני לא יכול להציע להם אחת כזאת".

העובדה שמתווה טראמפ עשוי לכלול ויתור ישראלי על הכפר לא מפתיעה אותם. "אנחנו לא מתרגשים מהמתווה כי אין לנו שום כוונה לשתף איתו פעולה", הוא מסביר. "ברור לחלוטין שהישראלים המתינו להזדמנות לזרוק אותנו. בשנים האחרונות המדינה התנהגה אלינו כמו אל אויב. היא שמה כאן בטונדות וחסמה את היציאה מהכפר, כך שלא נרגיש שום שינוי בפועל. מצד שני, מי שחושב שאנחנו נקבל את זה שאנשים ישחקו בנו טועה לחלוטין".

שועפאט: "ישראל יכולה להאשים רק את עצמה"

ביום שלישי השבוע איש מתושבי שועפאט לא נטש את מסכי הטלוויזיה. כולם עקבו בדאגה אחרי נאומו של הנשיא האמריקאני ואחרי ההתפתחויות בצפון. כל שיחת סלון עסקה בשאלה האם פנינו לקראת מלחמה כוללת שתרתיח את המזרח התיכון עוד יותר. "אני מרגיש שהעולם קצת איבד שליטה על מה שקורה כעת בין איראן ובין ישראל, וכולנו נסבול מן התוצאות", מסביר נאסר אבו־ליל.

אבו־ליל נחשב כיום לדמות החזקה ביותר בצפון ירושלים. הוא פרץ לתודעה הפלסטינית כשדאג לתנאים של הפועלים הערבים העובדים בישראל, וכעת נראה כי פניו נוטות לעבר הנהגת הציבור גם בנושאים מדיניים. גם הוא הופתע מכך שההצעה האמריקאנית עשויה לדרוש מישראל לוותר על הכפר הוותיק. "זה מאכזב, אבל להבדיל ממה שנראה לכולכם, אנחנו לא מוטרדים מהמתווה של טראמפ שרוצה להוציא אותנו מישראל ואפילו לא מבניית השגרירות", הוא אומר. "הדאגה שלנו היא מהחזית עם איראן ועם סוריה. אנחנו יודעים מה קורה לישראלים כשיש כאן מלחמה. הם מנצלים שתשומת הלב העולמית לא מופנית אל תוך השכונות במזרח ירושלים, ועושים כאן כרצונם. הפעם לא ניתן לזה לקרות".

בתפישה הישראלית. שועפאט מחולקת לשניים. בחלק האחד, נמצא הכפר שנמצא בתוך הגדר ששם מנסים לשמור באדיקות על הדו קיום, ואילו בחלק השני, נמצא מחנה הפליטים שמציג בפנינו את פני ההזנחה הישראלית שהפכה את המקום למוקד של פשע וטרור

בימים כאלה, הפערים האידיאולוגיים בין הכפר ובין מחנה הפליטים מתעמעמים. "כולנו הופתענו לראות את עוצמת הזעם של הציבור ב'צוק איתן'", מסביר אבו־ליל. "לא האמנו כשראינו שפעם אחר פעם הרכבת הקלה הותקפה כשהיא הגיעה לאזור. אני מרגיש שהפעם הרוחות סוערות אפילו יותר מאשר באותו קיץ קשה של 'צוק איתן', שבו כל המדינה סערה וירושלים הפכה לשדה קרב בעקבות פרשיית מוחמד אבו־חדיר. גם הפעם, אם תהיה התלקחות בשטח, הישראלים יוכלו להאשים רק את עצמם".

עיסאוויה: זעם על ההנהגה הפלסטינית

בשנים האחרונות מים רבים וצלולים עברו בעיסאוויה המתמתנת. נראה כי בזכות הנהגה מתונה ושיתוף פעולה נבון, נסתיימו הימים שבהם כל יהודי שהיה נכנס אל הכפר היה מותקף על ידי המון זועם. בשנים האחרונות נראה כי תושבי עיסאוויה הבינו כי הדו קיום עם השכונות הסמוכות משרת אותם נאמנה. "אנחנו פועלים רבות כדי לקדם את המתינות באזור שלנו", מסביר דרוויש דרוויש, מוכתר הכפר. "אתם צריכים להבין שזו משימה לא קלה להצליח להרגיע את כולם בשבוע כזה".

בימים האחרונים דרוויש בעיקר עצוב. הטלפון שלו רוטט בזה אחר זה. התושבים של הכפר אינם מבינים כיצד דווקא הם עשויים להיות אלה שנבחרו להיות חלק מבירת הפלסטין המתוכננת. "זה לא אפשרי באופן טכני. הרי ברור לחלוטין שעיסאוויה נמצאת במיקום גיאוגראפי שישראל אינה יכולה לוותר עליו", הוא אומר.

"כל הכבישים בעיסאוויה הם כבישים מחברים. חלקם לאוניברסיטה העברית ולהר הצופים, וחלקם לאזור מרכז העיר. אני חושב שטראמפ פשוט לא מכיר כל כך טוב את האזור, ולכן הוא הציע את ההצעה הזאת. לא עליו אנחנו כועסים, אלא על ההנהגה הערבית בעולם שמיהרה לזנוח אותנו".

דרוויש ממהר לשלוף שוב את הנייד ולשלוח לי את הקריקטורה החמה ביותר במזרח ירושלים. בתמונה נראים נתניהו וטראמפ כשהם רוכבים על נסיך סעודיה, מוחמד בן סלמן. "אני מרגיש שגם אם המתווה של טראמפ לא ייצא לפועל, הוא חשף שלמנהיגים הערביים לא באמת אכפת מאיתנו. הם יזרקו אותנו אם זה יתאים להם, ומכאן מגיעה הדאגה שלי. אם עד עכשיו היינו בטוחים שיש לנו אבא ואימא פוליטיים, עכשיו אנחנו מרגישים זנוחים".

אם זה לא מספיק, גם בעיסאוויה נצבט לתושבים הלב על העברת השגרירות האמריקאנית לירושלים. "מדובר בצעד מיותר ומתגרה. אנחנו משתדלים שלא להתרגש ממנו, אבל כשאנחנו רואים את כל ההתנהלות איתנו אנחנו מבינים שהשגרירות היא רק סימן לדרך שבה מתעלמים מקיומנו ומהדברים שפוגעים בנו".

בדיוק כמו פעילי הכפרים האחרים, נראה כי גם בעיסאוויה מרגישים שתמו ימי השקט העדין. "אומרים שבקיץ תמיד יש התחממות, אבל קיווינו שנצליח לשרוד את הקיץ הקרוב בשקט, אבל כרגע קשה לי לראות כיצד הרחוב נרגע ממאורעות השבוע הנוכחי. כמו שזה נראה עכשיו, אנחנו לקראת מהומה שרק אלוהים יודע כיצד נצליח לצאת ממנה".

כפר עקב: המתווה ששוב שכח אותם

בכפר עקב לא צריכים מתווה או שגרירות כדי לזעום. הכעס והמרמור הפכו להיות חלק מתחושת השגרה בשכונות שמעבר לגדר ההפרדה. בכפר הצפוני, כבר רגילים להזנחה הישראלית שהפכה אותם לאזור שיהודי אינו דורך בו. "במשך חודש וחצי יש לנו בעיה חמורה מאוד בביוב, ונראה שאף אחד אינו מתכוון לטפל בכך, ואינני מדבר על בית הספר שאיבד כמחצית מתלמידיו בגלל העובדה שהמדינה התעקשה למנות לו מפרק", מסביר סמיח אבו־רמילה, האיש החזק בכפר ומנהל בית הספר לשעבר.

אבו רמילה. צילום: רפי קוץ

אבו־רמילה מספר עוד כי תושבי הכפר התאכזבו מכך שהם אינם נמצאים בתוכניות של טראמפ. "זה הרי מגוחך. המדינה כבר לא דואגת לנו שנים, אז לפחות שתאפשר לרשות הפלסטינית לטפל בנו. אני יודע שאם המדינה תוותר עלינו זה כרוך בבעיות ביטחוניות שיפקירו את המתנחלים שמסביב, אבל המדינה צריכה להתחיל לדאוג לנו", הוא קובע. "מה גם שמדינת ישראל יודעת שוויתור על כפר עקב כולל גם ויתור על שדה התעופה עטרות, ולכך היא איננה מוכנה".

אם המתווה אינו מספיק, העובדה שהשגרירות האמריקאנית תיפתח בירושלים מצליחה עוד יותר להטריף את התושבים. "אנחנו מרגישים שטראמפ מצליח לסחרר פה את כל האזור. אצלנו לא חושבים שהוא תומך רק בישראלים, אבל זה נראה שהוא עושה כל מה שצריך כדי להצית פה אש, וממה שאני שומע מתושבי הכפר שלי, הוא גם מצליח לעשות את זה".

מצאתם טעות בכתבה? כתבו לנו