יוסי וסימה מחוץ למכולת. צילום: רפי קוץ

נפרדים מהמכולת שהפכה לבית: "אני מסמיק מרוב אהבה ומגעגועים אליכם". כך, בהתרגשות רבה, פתח אתמול את דבריו יוסף צ'צ'ה, בעלי המינימרקט הקטן מרחוב שץ, במסיבת הפרידה שנערכה במקום. המכולת הקרובה לפינת שמואל הנגיד, ששכנה במקום קרוב לארבעים שנה סגרה היום את דלתותיה בפעם האחרונה. השכנים והלקוחות חשו שהם לא יכולים לתת לדבר כזה לקרות סתם כך, וארגנו מסיבת פרידה מיוסף ומאשתו סימה שניהלו את המינימרקט הקטן והחמים, שכעת יחסר להם מאוד. אמנם מעדניית 'אורן ויאני' השכנה החליטה לעזור ולמכור מעתה גם מוצרי יסוד, אבל המוצרים, כך מסתבר, היו רק התירוץ לאהבה גדולה ששררה בין בני הזוג צ'צה לקהל לקוחותיהם.

ערב אחרון במכולת. צילום: רפי קוץ

עשרות רבות של שכנים, לקוחות ומכרים רבים פקדו אתמול את המכולת הקטנה, כדי להרים כוסית, לאחל בהצלחה, וגם להזיל דמעה. "כל השנים קיבלנו המון אהבה מהשכנים וגם אנחנו אוהבים אותם", אומר יוסף בהתרגשות גדולה. "לא חשבתי שנהיה כאן כל כך הרבה שנים, אבל התרגלתי למקום, ובעיקר התאהבתי באנשים. הם אוהבים אותי ואני אוהב אותם כל השנה בלי יוצא מן הכלל".

המודעה שהזמינה את השכנים למסיבת הפרידה. במרכז - הקריקטורה של יוסף. צילום: רועי אלמן

כששואלים את השכנים, ניכר בלי מאמץ בכלל, עד כמה האהבה הזו היא הדדית. "אנחנו הולכים להיות מאוד עצובים, אחרי כל כך הרבה שנים עם יוסף וסימה", אומרת חפצי תירוש, שגרה כבר שבע שנים מעל המינימרקט. כששמעה תירוש על הסגירה החליטה לארגן את מסיבת הפרידה מהמכולת. "זה משהו שלא חוזר, חנות כזאת לא תחזור", היא אומרת בכאב. "זה לבוא ולרשום, ואם למשל אני קונה מכונת כביסה אז ישר יוסף מתנדב לעזור להעביר אותה, זה לא חנות זה משפחה. מדהים שהחנות הזאת במרכז העיר, זה ממש שאריות של העולם של פעם", היא אומרת בהתרגשות. 

נפרדים מהשכנים. צילום: רפי קוץ

יוסף עלה לארץ מגרוזיה בשנת 72 ולא הרבה זמן לאחר מכן הכיר את סימה אשתו. "הכרנו כאן בירושלים, נתקלנו אחד בשניה, ביררנו קצת, שידכו ביננו וב-73 התחתנו". שניהם בשנות השישים לחייהם ויש להם שלושה ילדים ושמונה נכדים. "לפני שפתחתי את המכולת הייתי נהג משאית עם משאית משלי, ואחר כך היה לי מעדניה ברחוב שמאי. זו היתה טעות לפתוח את זה, היה מאוד קשה לנהל אותה". לבסוף כאמור, החליטו בני הזוג צ'צ'ה לפתוח את המינימרקט בדמי מפתח ברחוב שץ בשנת 81, וכך לאורך השנים בנו לעצמם קהל לקוחות נאמן. "לא עשינו את זה בשביל הכסף, מבחינתינו זו משפחה אוהבת", אומר יוסף, ומיד מפציר באורחים שפורשים מהמסיבה: "תישארו עוד קצת, תשתו משהו".

המכולת. עמדה שם מ-1981. צילום: Google Maps

לפני שנה וחצי נכנס לתמונה שחקן חדש כאשר הבניין כולו נמכר ליזם נדל"ן, שהחליט לפנות המכולת ממנו. מכיוון שמדובר בשטח בדמי מפתח, מעין שכירות בלתי מוגבלת בזמן, שהיתה נהוגה בעבר רבות במרכז העיר, הוא אמנם שייך לבעל הבניין, אבל מצד שני לא מדובר כאן בשוכר שניתן לפנותו בקלות בתום חוזה. לדבריו של יוסף, בעל הבניין החדש החליט להתנכל לו. "הוא תבע אותי על כל מיני דברים; שאני חייב לו כסף, שאני מלכלך את הרחוב, שאני מזיק לאנשים, שום דבר מזה לא נכון. הייתי צריך לקחת עורך דין, וזה עלה לי עשרות אלפי שקלים, אין לי את הכסף הזה, הרגשתי שממש מתנכלים לי, בסוף אמרתי: 'קח את החנות, תן לי מה שמגיע לי ונגמור את הסיפור'".

מרימים כוסית. צילום: רפי קוץ

יוסף מעיד כי אם זה היה קורה בעבר הוא היה מתנהג אחרת. "הייתי בעבר בחור קשוח מאוד. לא הייתי נותן לאף אחד לדרוך עלי, ומי שהיה דורך עלי היה אוכל אותה. אחרי שחזרתי בתשובה הפסקתי להיות אלים. החלטתי לוותר, לא לריב איתם". לדבריו, לאחר שיפוץ הבניין, יהפוך שטח החנות למחסן.

"ביום שהבנו שסוגרים התחושה היתה רעה", הוא מספר. "נכון שעכשיו שמחה פה במסיבה, אבל הלב בוכה. אני אתגעגע ללקוחות שלי, אני אוהב אותם ואוהב לתת להם כבוד. אני פותח את החנות כל יום 14-15 שעות, אבל אם מישהו צריך עזרה, אני ישר סוגר והולך לעזור".

סימה בפעם האחרונה מאחורי הדלפק. צילום: רפי קוץ

יוסף מספר שבכל יום קורים דברים מעניינים ומרגשים בחנות. "למשל בכל פעם כשאני בחוץ סוחב עגלה כבדה עם סחורה, ישר בא אלי ילד, סטודנט, רוצה לעזור לי עם העגלה, ולי ברוך השם אין בעיה לסחוב. אני צריך לריב איתם שלא יעזרו לי, זה קורה המון", הוא צוחק. "יש הוסטל של פגועי נפש כאן ממול, כמה הם נחמדים, איך אני אוהב אותם, עושים שם עבודת קודש. הם קנו לי עט במתנה עם הקדשה, זה מאוד ריגש אותי".

כרגע, יוסף וסימה עדיין לא יודעים בוודאות מה יעשו ביום שאחרי. "עכשיו הכל פתוח, יש לי הרבה תוכניות אבל מה שיהיה יהיה, בלי עבודה לא אשאר, אני לא יכול לשבת בבית. אני רוצה לומר לכל הלקוחות והשכנים שאני אוהב אותם, שאני מתגעגע אליהם ואני רוצה לראות אותם, ותמיד לשמוע עליהם רק דברים משמחים. אני מאחל להם הרבה ילדים והרבה שמחה", הוא מתרגש.

גם בעלי העסקים הסמוכים באו להיפרד. צילום: רפי קוץ

"המכולת תמיד הייתה מקור משיכה לקהילה״, סיפר יו"ר מינהל קהילתי לב העיר, ד"ר אופיר לנג שבתור ילד היה מגיע למקום בקביעות. ״יוסף איש שיחה נעים הליכות, שבכל עת התגייס ליזום דברים, לסייע ולגלות אוזן קשבת לתושבים ולבעלי העסקים. מעל הכל נתן הרגשה של בית לתושבי השכונה ועל כך מגיעה לו תודה".