לוי בלבוש מסורתי. צילום: רפי קוץ

אני, אלוהים והמוזיקה: עופר לוי מעולם לא פחד להגיד את מה שהוא חושב. גם אחרי 40 שנות קריירה, 18 אלבומים, עשרות להיטים, הוא יורה את כל מה שיש לו בראש בלי עצם בלשון

"אני מוחא להם כפיים גם בידיים וגם ברגליים", הוא מתייחס בציניות להחלטה של גלגל"צ להכניס לראשונה שיר שלו לפלייליסט, קאבר שעשה לשיר 'ניקח לנו יום' של שלמה ארצי. "התרגשות שיא שאין לתאר, לא ישנתי לילות, חיכיתי לרגע המכונן הזה".

כשהוא יושב על הכורסא בביתו שבאזור ורגע לפני שהוא עולה על הבמה ב'זאפה ירושלים' ביום חמישי הקרוב, הוא ממשיך לפרוס את משנתו. "רדיו לא עשה אותי, גם לא טלוויזיה, ההפך הוא הנכון, הם רק עשו לי נזק", הוא אומר. "אז עכשיו להתרגש מזה שאני בגלגל"צ? זה מביך האירוע הזה וממש לא בשבילי אלא בשבילם". 

"עופר לוי זה המוזיקה"

כל מי שהולך לקיים ראיון עם עופר לוי חייב לקחת בחשבון שבכל תשובה אלוהים יהיה מעורב. לאורך השנים הוא התרחק והתקרב לדת והנושא הזה מלווה אותו בכל מקום. בדיוק כמו המוזיקה וכמובן הפה הגדול והביטחון העצמי הבלתי נגמר. "יש הרבה מוזיקאים, נגנים שמנגנים על כלים וגם זמרים", הוא אומר. "אבל גם תוכי יודע לשיר, הוא חוזר אחרינו. עדיין צריך לדעת להיות הצינור של המוזיקה. אף אחד לא קיבל את זה. יש צינור אחד וזה עופר לוי שמקבל דברים ומוציא דברים. זה רק אני. וגם כשאני אומר את זה עדיין גם אני לא מוזיקאי, אין לי מושג מה זה מוזיקה כי עופר לוי זה המוזיקה והמוזיקה זה עופר לוי, אני לא אמור להבין בזה".

"תכינו עצמכם ללילה לבן"

ביום חמישי יעשה לוי עלייה לירושלים להופעה בזאפה המקומית. "זו תהיה חגיגת יום ההולדת שלי, אז תכינו את עצמכם ללילה לבן", הוא מבטיח.

איך אתה מתכונן להופעה?
"אני מתפלל לפני. אומר 'שמע ישראל' ומלכות שמיים. שום דבר לא הולך לי חלק אלא אם הקדוש ברוך הוא חושב ככה. אני מבטל את עצמי ואני עפר העולם וככה אני מקבל את הקול שלי וזה מה שמנצח, זה שר. אני מבחין בקהל וחי איתו". 

עופר לוי. צילום: רפי קוץ

ללוי אין מחירון הופעות. מי שיש לו ישלם יותר ומי שאין לו לא ישלם שקל, או כמו במקרה של הפועל חולון בכדורסל שהזמינו אותו להופיע אחרי הזכייה ובמקום לשלם לו נדרשו לתרום 50 סטים של תפילין לילדים שאין ידם משגת. חוץ מלשלם למס הכנסה הוא גם משלם ישירות לאלוהים, לא פחות ממעשר מכל הופעה. "אלוהים בחיים לא עזר לי", הוא יורה. "אלוהים עשה הכל בשבילי, כל מי שאני ומה שאני. הרי הוא נותן לי לנשום, אחרת איך אני שר?". 

כשלוי מדבר על ירושלים הוא מדגיש את נושא הדת. "העיר הזו היא שלי, קודש הקודשים, לביאים, כהנים", הוא אומר. "אם הייתי ראש ממשלה אז הייתי עושה סדר. רק מי ששומר תורה ומצוות שיגור פה. כולל הגויים. מי שרוצה שיתגייר וככה לא יהיה שום אדם שהוא אנטי תורה. אני מת לגור בירושלים, הלוואי והייתי יכול לגור במחנה יהודה באיזה חדר קטן, עם שולחן ונר. אני רוצה להיות בעל תשובה כמו משה רבנו".

ההופעה של לוי בירושלים היא לא הקשר היחיד שלו לעיר. לאחרונה הוא חבר למנהל הירושלמי גולן צ'ונה ויחד הם יצאו לדרך משותפת. "גולן הוא פרויקט", אומר לוי. "הוא סוכן ומנהל צעיר שהחלטתי לחבק, לתמוך ולעזור ואני אוהב אותו מאוד. הוא עשה תפנית של 180 מעלות בחייו. יש לי קווים אדומים והוא הבין את זה. עניין של אמינות, יושר וכבוד הדדי הם ה'אלף־בית' ולכן הוא גם בחר להתחזק. הוא שומר שבתות, נותן מעשר, מניח תפילין, זה משהו שהוא לקח באהבה אליו".

"אהבה זה השקעה"

בשלב הזה מגיעה בתו של לוי, אמילי בת החמש וחצי, ושואלת את אביה מה זה בס"ד ולמה אומרים מזל טוב. לוי מחייך ועונה באריכות. "בס"ד זה 'בסעיתא דישמעיה' וכי אנחנו המזל אז שכבר יהיה טוב", הוא מסביר לה

זו הפעם השישית שהוא שובר את הכוס, בנישואים האלה לאושרית הצעירה ממנו ב־18 שנים הוא מרגיש אחרת. "נשים הגיעו מהחומר הכי יפה", הוא אומר. "אנחנו באנו מעפר, הנשים באו מהצלע ה־13, מחוט השדרה. כשאישתי עוברת אני מתרגש, אני קם כל הזמן להסתכל עליה. אוהב אותה. האישה היא הכי גדולה בעולם. מי יכול להוליד בנים? גבר יכול להיות בהיריון?".

מה שונים הנישואים האלה מהקודמים?
"אהבה היא תולדה של השקעה וככל שאתה משקיע אתה מתאהב יותר. איתה התחלתי לתקן. בכל לילה אני מפשפש במעשיי ורואה איפה אני יכול לתקן יותר".