ציור קיר בחדר המדרגות. צילום: ברטוש דימטר

תרבות יהודית ירושלמית בפולין: חברי קולקטיב האומנות הירושלמי, 'המפעל' יצאו בתחילת השבוע שעבר לקרקוב שבפולין כדי להשתתף בפסטיבל לתרבות יהודית במקום, שנערך מדי שנה. במסגרת הפסטיבל 16 אומנים ואומניות מ'המפעל' "השתלטו" על ביתה ההיסטורי של משפחת בוסק היהודית ברובע היהודי ומציגים שם שלל עבודות פיסול, ציור, וידאו ועבודות פרפורמנס שנוצרו במקום במיוחד עבורו, במהלך ימי הפסטיבל שמתקיים כעת. זו היא הפעם הראשונה שהקולקטיב מקיים מבצע אומנותי מחוץ לירושלים ומחוץ לישראל.

צילום: ברטוש דימטר

"מה שהיה בפולין אבד"

"זה פסטיבל לתרבות יהודית במובן הכי רחב שלה, לא רק של כלייזמרים", אומר המנהל האומנותי של 'סמבטיון', הפרויקט של 'המפעל' בקרקוב, מידד אליהו. "סמבטיון הוא הנהר האגדי היהודי שמאחוריו מסתתרים או מוגנים עשרת השבטים היהודיים, וגם מקור להשראה לזרם של תת מודע של אנרגיה מתפרצת, של משהו אבוד שחוזר", הוא מסביר, "זה בדומה לנוכחות היהודית שהיתה בפולין והיום יש לה ביטויים אחרים לגמרי, של רסטורציה ושל שחזור, אבל בסוף מה שהיה כאן אבד, את זה כולם יודעים".

סיור אוזניות. צילום: ברטוש דימטר

ההכנות לפרויקט. צילום: ברטוש דימטר

"משפחת בוסק היא משפחה מאוד חשובה שהיתה כאן הרבה מאוד דורות בקרקוב", מספר אליהו. "בן המשפחה יוסף בוסק, יחד עם אחיו מאיר בוסק הם מהבודדים ששרדו בשואה מהמשפחה שהיתה מאוד מבוססת והיה לה תפקיד קהילתי מאוד חשוב בקרקוב לפני השואה. הבניין בסבסטיאנה 32 היה ועדיין בבעלות המשפחה, ובדירה שבה היא התגוררה הקמנו את הפרויקט.כשהאחים בוסק חזרו לקרקוב, למרות שזה היה מאבק לא פשוט הם קיבלו את הבניין בחזרה. יש בליצור כאן משהו מאוד חזק ומרגש. הנכדה של יוסף שנפטר ב-2016, ענת בוסק, משתתפת גם בפרויקט כשמה שהיא עושה זה סיור אוזניות בתוך החלל שהיה שייך למשפחה שלה, כשהמסיירים יתבקשו לבצע כל מיני פעולות במהלך הסיור. לעבודה קוראים Head Force, אפשר להבין למה".

המבקרים מוזמנים לקחת את המוצגים

בנוסף לחלק של האומנות שנוצרה במקום, חברי המפעל יקיימו תוכנית בבית משפחת בוסק תוכנית שבועית מלאה, שכוללת הקרנות, סדנאות, סיורים, שיחי אומן, תקלוטים של דיג'יים, חיבור עם אומן הדפס מקומי ועוד. "באירוע הנעילה, במה שנקרא Sambation take a part, אנשים יוכלו לקחת חלק פיזי ממה שיישאר", מספר אליהו. "אנחנו לא ניקח את העבודות איתנו, אלא נאפשר לקחת מזכרת. זה מעניין לראות ברמה של הניסוי איך אנחנו נהיה עם העניין של להיפרד ממה שיצרנו כאן בצורה מאוד אינטנסיבית בשבוע האחרון".

צילום: ברטוש דימטר

הקשר בין הפסטיבל לבית משפחת בוסק נוצר ב-2015, שנה לפני שיוסף בוסק נפטר. לכבוד הפסטיבל באותה שנה הוא התראיין, והוצבה תערוכת צילומים בדירה. "כל העניין של ההזמנה לעבוד עכשיו נבעה מביקור של פאבל קובלבסקי, מנהל התוכניה של הפסטיבל במפעל בממסגרת טיול מחקר שהיה לו בישראל", משחזר אליהו. "הוא הזמין אותנו לבוא ולעשות את הדבר הזה כשהוא והצוות שלו מוכנים להיכנס להרפתקה של המהלך הראשון שלנו מחוץ לירושלים ולישראל כקולקטיב. מהלך מאוד מאתגר שדרש הרבה מאוד גמישות, ויש כאן שיתוף פעולה מדהים ומרתק ונעים, עם המון נכונות שזה יקרה למרות הקשיים, גם מצד האומנים כמובן".

צילום: ברטוש דימטר