עודד פריד. צילום: יואב דודקביץ'

קצת אחרי שהוא מסיים להתראיין ובזמן ההכנות שלו לצילומים, כשהוא מחזיק בידו דגלון עם צבעי הקהילה הגאה, קופץ לפתע אחד מאנשי האבטחה של משכן הכנסת לעברו של עודד פריד. "שמעתי שמישהו לקח דגל", הוא זועק.

"זה רציני?", שואל פריד בלי להתרגש יותר מדי. מספיקה לו שיחה קצרה כדי להרגיע את המאבטח, להסביר לו שהכול כשורה ולהחזיר את השקט לרחבת הכנסת.

השקט הזה ויכולת השכנוע הם חלק מהתכונות שסידרו לפריד (37) את התפקיד יוצא הדופן שבו הוא מחזיק בימים אלה: לוביסט בכנסת במשרה מלאה של הקהילה הגאה.

נוח לך עם התואר 'הלוביסט של הקהילה'?
"
אני חושב שההגדרה של לוביסט היא בראש ובראשונה פעילות ועשייה, 'מקדם מדיניות', וזה לחלוטין מה שאני עושה - מקדם מדיניות ציבורית, צביונית, פרו להט"בית, את האג'נדה הלהט"בית. זה מה שאני מאמין בו, וזאת גם הגדרת התפקיד שלי. לצד הפרשנות המילולית, יש גם הגדרה חוקית, ובה אני לא עומד - מבחינת החוק אני לא לוביסט, אני לא מקדם מדיניות של גוף שלישי". 

לקדם את הקהילה

הראיון עם פריד נערך במזנון הכנסת, כשהוא בין דיון באחת הוועדות לבין הרצאה לפני בני נוער על מדיניות ציבורית. ככה זה כשהלו"ז אינו מאפשר להכניס אפילו סיכה.

פריד נולד בהרצליה ובשנים האחרונות חי בתל אביב. הוא בעל תואר בוגר במדעי המדינה ובעל תואר שני במדעי המשפט. עולם המדיניות הציבורית לא זר לא, וגם לא משכן הכנסת. בכנסת ה־17 הוא היה היועץ הפרלמנטרי של חברת הכנסת קולט אביטל (העבודה), ובכנסת ה־19 ליווה את חבר הכנסת רונן הופמן (המחנה הציוני). 

בשנים האחרונות היה מנכ"ל האגודה למען הלהט"ב, שמטעמה נשלח בחזרה לכנסת, ובשבוע שעבר החל לייצג את האינטרסים של הקהילה הגאה, לראשונה אי פעם, במשרה מלאה

"אומרים שהצלחה בן לילה מגיעה אחרי שנים של עבודה קשה. זה לא שפתאום עלה צורך. התפקיד עצמו מתבשל כבר יותר משנה", מספר פריד, שמגיע לכנסת עם תובנות כפולות - גם כאלה שמגיעות מתוך עבודתו בקהילה הגאה וגם כאלה שנובעות מההיכרות שלו עם עולם המדיניות הציבורית

במשך חצי שנה, אחרי שסיים את תפקידו כמנכ"ל האגודה, הוא הגיע לכנסת בהתנדבות וקידם נושאים הקשורים לקהילה הגאה, עד שהקים את 'הפורום למדיניות ציבורית למען הלהט"ב' יחד עם חברים נוספים בעלי רקע בתחום במטרה לקיים פעילות שוטפת בין כותלי הכנסת שתשרת את הקהילה. "החלטנו להיות מעורבים באופן מלא ומעשי", הוא מסביר

רוצים שינוי?

את העשייה בכנסת למען הקהילה הגאה התחיל פריד כבר לפני שנים רבות. בשלוש השנים האחרונות, בזכות יוזמה שלו, מקיימת הכנסת מדי שנה את 'יום הקהילה הגאה'. 

"זה קרה כשהייתי מנכ"ל האגודה, שבועיים אחרי הרצח של שירה בנקי ז"ל במצעד הגאווה בירושלים", הוא נזכר. "הגעתי עם פעילים נוספים לשיחה עם יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין. באותה תקופה היתה אווירה כללית של שנאה והסתה. ראינו איך ההסתה הזאת ממש מתרגמת את עצמה לרצח, חוויה מטלטלת לכל הקהילה

"ברוח הדברים האלה ביקשנו לדבר איתו. הוא אירח אותנו בכבוד ושמע אותנו. בסוף הפגישה הרשיתי לעצמי לבקש ממנו דבר אחד - לקיים יום מיוחד בכנסת בנושא הקהילה הגאה. הפגישה כשלעצמה היתה מאוד משמעותית, אבל היה חשוב לי לצאת עם משהו קונקרטי". 

פריד הופנה לשדולה למען הלהט"ב של הכנסת ודרכה העביר את הבקשה - שהתקבלה. "היום הזה מביא תוצאות", הוא מצהיר.

באיזה אופן?
"
השבוע קיבלתי אס־אם־אס משמח מאוד ממתנדבת באגודה, שסיפרה לי על זוג נשים ממוסקבה, האחת יהודיה והשנייה לא, שקיבלו אישור לעלות ארצה כבנות זוג. לכאורה אירוע קטן, אבל מאחריו עומד סיפור ענק ומאבק של שנים. מדינת ישראל מאפשרת, במסגרת חוק השבות, להעלות ארצה כל יהודי ובן זוגו, כל עוד הם נישאו, גם אם הם בני אותו מין

"לפני כמה שנים קיבלנו תלונות על כך שנציגי הקונסוליה הישראלית במדינות ברית המועצות לשעבר אינם מאשרים אשרות לבני זוג של יהודים שמבקשים לעלות לארץ אם הם חד־מיניים, גם אם הם נישאו במדינה שלישית שבה נישואים חד־מיניים מותרים. פנינו למשרד החוץ, שהפנה אותנו למשרד הפנים, שהעביר אותנו ל'נתיב', שפועל מול ברית המועצות. כולם זרקו את תפוח האדמה הלוהט הזה מהאחד לשני. והנה השבוע השגנו אישור ראשון, וזה מרגש".

יותר מוטרדים, יותר בודדים

שינויים בנוגע לקהילה הגאה התרחשו עוד לפני שפריד הגיע לכנסת במשרה מלאה, אבל למרות זאת הוא בטוח שיש צורך בלוביסט. "מדובר בתפקיד, לא במשהו שמישהו עושה בהתנדבות", הוא אומר. "אני מכיר ביתרונות ובחסרונות של שימוש במתנדבים, אבל הכאוטיות שיש בעולם הזה מצריכה אדם במשרה מלאה, מישהו שיהיה מסור ויוכל להיות נוכח, לא בשלט רחוק. במשך שנים הגענו לדיונים בכנסת העוסקים בקהילה הגאה בין שהוזמנו ובין שיזמנו אותם בעצמנו. באופן הזה פספסנו מבחינתי אמירה מאוד פשוטה, שלפיה אנחנו חלק מהחברה הישראלית, אנחנו לא נישה בתוכה. להרבה נושאים כלל חברתיים יש השפעות על הקהילה הגאה וחשוב שניקח חלק בדיונים עליהם".

כמו מה למשל?
"
כמו דיון שהיה לאחרונה על הטרדות מיניות בקמפוסים. זאת סוגיה שנוגעת לכלל החברה, אבל בדיון הזה מגיעים גם נציגים של הארגונים הגאים ומציגים נתונים שלפיהם סטודנטים וסטודנטיות מהקהילה הגאה מוטרדים מינית בקמפוסים פי כמה וכמה מחבריהם ההטרוסקסואלים". 

עוד דוגמה שמציג פריד מגיעה מוועדה מיוחדת שהוקמה לאחרונה כדי לבנות תוכנית אב שעוסקת בקשישים. "השנה בחרנו להקדיש את הפעילות שלנו בקהילה לוותיקים שלה, אז מה יותר מתבקש מזה שניקח חלק גם בוועדה הזאת?" הוא שואל. "אם מדברים על בדידות בקרב קשישים, הנתונים של אלה מהקהילה שונים דרמטית מהנתונים של שאר החברה. לרבים מהם אין משפחות או רשת תמיכה, יש להם צרכים מיוחדים וקשיים שלפעמים אנשים לא מבינים". 

בעיניים דומעות ובגרון חנוק

נראה כי השנים האחרונות הביאו עימן קבלה מסוימת בחברה הכללית כלפי חברי הקהילה הגאה, לא מעט הודות לנוכחות גוברת של חבריה בתרבות המרכזית.

מצעד הגאווה בירושלים. צילום ארכיון: אלכס קולומויסקי

"הנראות הלהט"בית במרחב הציבורי בישראל בהחלט עלתה בשנים האחרונות, לא רק בכמות אלא גם בגיוון", אומר פריד. "אם בעבר הומואים היו הדמויות המייצגות את הקהילה, היום אנחנו פוגשים לסביות, טראנסים וטראנסיות, בי סקסואלים. אני מאמין שיש לזה השלכות ציבוריות, כי אני רואה את התמיכה הציבורית הרחבה שיש לסוגיות להט"ביות, כמו תמיכה בנישואים גאים, קידום שוויון זכויות ומשפחה והורות. לצערנו הקבלה הציבורית לא מתרגמת את עצמה לכנסת. גם אם יש נושאים להט"ביים שיש להם רוב בקרב חברי הכנסת, יש משמעת קואליציונית, יש הטלות וטו, ויש דחיות של החלטות. הרבה פעמים אני מדבר עם חברי כנסת שאומרים לי שהם באופן אישי תומכים, 'אבל…'"

זה לא שובר אותך כשנושא שקרוב לליבך נופל בגלל משמעת קואליציונית?
"אני מתייחס לתפקיד שלי בצורה מקצועית ואקדם באותו להט גם סוגיות שלא בהכרח נוגעות אלי באופן אישי אבל משפיעות עלי כחבר בקהילה הגאה. אבל ברור שלפעמים זה נוגע. לפני כמה שבועות התקיים דיון שעסק בחוק הפונדקאות ודיברתי במסגרתו. פתחתי את דבריי בעיניים דומעות ובגרון חנוק ואמרתי שאני מדבר עכשיו לא במסגרת התפקיד שלי אלא כגבר הומו שרוצה להיות אבא ואתם באים ואומרים לי לא

"נכון שטריקות הדלת מבאסות, אבל באותה עוצמה זה משמח כשאנחנו מצליחים לתקן, וגם חשוב לשמור על נקודת מבט אופטימית. החקיקה חשובה, אבל היא רק קצה הקרחון. יש עוד עולם שלם של שינוי שאפשר להביא בעשייה, שינוי שמתבטא בתמיכה בקהילה, בהעברת תקציבים, בניסוח מחדש של נהלים. מובן שהשאיפה היא שהשינוי יגיע בסוף לידי חקיקה".

אז מה על סדר היום?
"
קודם כל אני רוצה לשבת עם כל הארגונים הגאים ולשמוע מהם מה חשוב להם. יש ארגונים שמוקדשים לבני הקהילה הדתיים, ארגונים לטראנסג'נדרים, ארגונים להורים של חברי הקהילה. כל ארגון שם דגש על דברים שונים ומגוונים וחשוב לי שיחד נוכל לגבש אג'נדה משותפת ולבנות תוכנית".