כתב "ידיעות ירושלים" בתערוכה. צילום: יואב דודקביץ'

התחושה הראשונה מיד כשנכנסים אל המרכז החדש למוזיקה חזותית בגבעה הצרפתית היא סוג של הלם. החדר מלא כלי נגינה ביזאריים (עד מאוד ביזאריים), חלקם כאלה שאפילו אנשים מעולם המוזיקה לא ראו מעולם, ויש מין חשק שמדגדג באצבעות ורוצה לגעת, לשמוע את הצליל

מאחורי הכלים עומד יניב שנצר, אומן ירושלמי. את חלקם אסף לאורך השנים ואת חלקם בנה בעצמו עבור הפקות תיאטרון שהיה שותף להן לאורך השנים. "הרעיון הוא שכל מי שנכנס ירגיש בנוח לנגן בכלים כאן", הוא אומר

כי בסופו של דבר קשה למצוא אחד שלא ינסה לגעת במיטת המיתרים שבמרכז החדר, או ברובוט הנגינה הענק בפינה, או בשאר הכלים הלא מוכרים שמקורם בארצות רחוקות.

לג'מג'ם כקולקטיב

הסיפור של המרכז למוזיקה חזותית התחיל בדצמבר 2015, אז הקים שנצר את הפרויקט הנסיוני 'כלימבה', במתחם התחנה, שהציג כלי נגינה מתרבויות שונות: פרס, הודו, אינדונזיה, הונגריה, וייטנאם, גרמניה, יבשת אמריקה, כלי נגינה מקוריים ועוד. הרעיון היה לאפשר למבקרים מכל הגילים לנגן, לבחון ולהכיר את מגוון כלי הנגינה

 צילום: יואב דודקביץ'

הכלים נבחרו בקפידה וכוונו לסולם אחיד, כך שמעבר לחוויה הפרטית של כל מבקר בזמן נגינה על הכלים נוצרה חוויה קולקטיבית, ג'מג'ומים, כתוצאה ממפגשים הרמוניים וקצביים אקראיים. הפעילות המוצלחת הביאה לאחרונה את שנצר, בסיועה של העירייה, ליזום את פתיחתו של מרכז ראשון מסוגו בישראל למוזיקה חזותית במבוא גולי קניה בגבעה הצרפתית

"יש אנשים שבאים לכאן לקחת שיעורי נגינה בכלים ספציפיים", מספר שנצר. "קבוצות מצומצמות, כי המקום לא גדול".

המרכז החדש פתוח לא רק לג'מג'ומים אלא גם נערכות בו הופעות עם מגוון הכלים יוצאי הדופן שבמקום. "הקהל מגיע ויושב על הכריות ונהנה מהצלילים במשך כשעה", הוא מספר. "במקום תוצג גם הצגת הילדים 'היער המשוגע', שכלי הנגינה משולבים בה. השאיפה היא שזה יהפוך למוסד תרבות ולא יהיה איזשהו טריפ של אומן כזה או אחר".

לנוח על המיתרים

אחד הכלים המעניינים ביותר במרכז הוא מיטת מיתרים ייחודית ויחידה מסוגה בארץ המיועדת לטיפול. היא נבנתה במיוחד בברלין בידי בונה הכלים גאטס ראוש. המטופל שוכב או יושב על תיבת הנגינה, כשהתדרים הנוצרים מפריטה על מיתרים בתחתית המיטה חודרים ועוברים דרך הגוף. את הכלי פיתח המטפל במוזיקה משווייץ ד"ר יהויכין מארס, והתחושה? נסו לדמיין איך זה להיות בתוך גיטרה בזמן שפורטים עליה בעדינות.

צילום: יואב דודקביץ'

כלי מעניין נוסף הוא ה'לוליבוט' – רובוט נגינה ענק. הכלי נבנה לאירוע ZOOO בפסטיבל הבינלאומי לתיאטרון בובות בירושלים והופיע גם בפסטיבל ישראל. הוא מופעל באמצעות שלט רחוק שמניע רכב שעליו מתוח מיתר. תנועת הרכב ופריטה של הדמות משנים את גובה הצליל. את נגינת הכלי מלווה הצליל המתמשך של טנפורה הודית. המוזיקה איטית ומדיטטיבית כתוצאה מהתנועה האיטית של הרכב ומזכירה מוזיקה הודית קלאסית.

כל אחד יכול להיות נגן

כלי אחר הוא המונוקורד וינה, שנבנה במיוחד להצגה 'יומן ירח' של הזירה הבינתחומית. לכלי צלילים נמוכים מאוד וגבוהים מאוד. מנגנים עליו בטכניקה ייחודית שנובעת מסדר המיתרים על הכלי באמצעות לחיצה על המיתרים ובנוסף עם קשת של קמנצ'ה.

"התחלתי בתיאטרון ככותב בעיקר ומביים", מספר שנצר, שלמד באקדמיה למוזיקה ולאחר מכן היה שותף לפתיחת המרכז למוזיקה מזרחית במוסררה, שם לימד, ובבית הספר לתיאטרון חזותי, שם למד ולימד, כשבמקביל הוא עוסק כל הזמן בפיסול ובאומנות פלסטית בכלל

"לאט לאט התחלתי ליצור הפקות שמשלבות את כל העולמות, סאונד, תיאטרון ואומנות פלסטית", הוא מספר. "יצרתי הרבה הפקות שיש בהן הרבה ויז'ואל, מוזיקה, תנועה על הבמה והרבה ציוד, והשתתפתי איתן בפסטיבלים כמו פסטיבל ישראל ופסטיבל עכו".

לפני 17 שנה נסע שנצר לפסטיבל בקרואטיה ושם הכיר את אשתו הקרואטית, ומאז הוא חי פעם פה ופעם פה בשתי המדינות, כשבתווך ביקר במקומות רבים בעולם, שמהם הביא את הכלים הלא פחות לא שגרתיים שבמרכז, שאותם לא בנה.

צילום: יואב דודקביץ'

כך למשל תוכלו למצוא כאן סנטור פרסי עם צליל שמיימי, שהוא ההתמחות של שנצר כמוזיקאי, גנדר אינדונזי שמזכיר קסילופון, דן טראן וייטנאמי, וגם ציטר גרמני והונגרי, כששלושתם קרובי משפחה בדרך זו או אחרת של לא אחר מאשר הפסנתר המוכר

"הכלים במרכז הם כלים נגישים וזולים. לא מסובך להביא אותם מארצות המוצא", אומר שנצר. "הרעיון הוא שאנשים יגיעו, יתנסו וישמעו את הצלילים".

בשביל להשתמש במרכז למוזיקה חזותית יש לגבש קבוצה של כעשרה אנשים. הביקור במקום בתשלום וכמובן כולל גם הדרכה. "אני מאמין שדבר כזה יכול לעבוד בכל מתנ"ס", אומר שנצר. "חדר מוזיקה, עם מישהו שקצת שולט על הבאלאנס, וכל מי שרוצה יכול לבוא ולנגן על כלים מיוחדים, ולא רק על תופים, באס וגיטרה".