מאור. צילום: אוהד צויגנברג

קריירה של מאמן היא נזילה והפכפכה, בטח בספורט הישראלי, ואת זה חווה לראשונה מודי מאור בעונה שעברה. מי שקודם בן לילה לתפקיד המאמן הראשי של הפועל ירושלים, ופוטר שלושה חודשים בלבד לאחר מכן בהודעה לקונית של הנהלת הקבוצה מהבירה, חוזר לשמש עוזר מאמן בהפועל חולון, וינסה לבנות את מעמדו מחדש. חזרה לאחור? לא אם תשאלו את מאור עצמו.

"לא רואה בחיים של מאמן משהו שצריך להיות ליניארי", מסביר מאור בן ה־33, שמצטרף לצוות המקצועי של דן שמיר במקומו של עופר רון שעזב. "אם מסתכלים על קריירה של מאמנים בכל העולם, בטח באן־בי־איי, אז יש הרבה שינויים. לפעמים אתה מאמן ראשי, לפעמים עוזר. זה חלק מהסיפור. יש הרבה מאמנים בשוק, ומבחינתי החזרה שלי לתפקיד של עוזר מאמן היא חלק מהחיים. הליכה אחורה? אם שמים את האגו בצד אז זו שאלה לא רלוונטית לגביי. מה שחיפשתי זה תפקיד שיהיה לי בו שוב אתגר, מקום שיש בו עשייה אמיתית של כדורסל".

ובהפועל חולון תמצא את זה?
"אין מועדון יותר מרגש ומעניין בכדורסל הישראלי. מבחינתי לא היתה אפילו שאלה אם כן או לא אלא רק לחטוף את זה בשתי ידיים. מובן שהחלק השני של המשוואה זה דן שמיר. מדובר במאמן הישראלי הטוב ביותר. נקודה. ועבדתי עם כולם כמעט. ההשפעה של דן על הקריירה שלי ידועה לכולם. הייתי חניך אצלו בקורס מאמנים, ועבדתי תחתיו. דן הוא מישהו שמלווה אותי בעשור האחרון כמנטור וכיועץ, אז האפשרות לשתף איתו פעולה שוב הפכה את ההחלטה להכי קלה בעולם".

היו לך אופציות נוספות?
"היו, ואפילו לא רעות בכלל, אבל שוב: כשהפועל חולון היתה בתמונה - לא היתה שאלה בכלל לאן אלך".

אתה בטח מבין שיש כאלה שטוענים שחזרת הרבה לאחור.
"מבחינתי זה חלק מדרך שאיש מקצוע צריך לעבור בקריירה. יש אצלי רצון לשוב מתישהו להיות מאמן ראשי, אבל לא בכל סיטואציה ולא בכל מחיר. ברמה האישית היה לי יותר חשוב להיות חלק מארגון ומקום שעובד ברמות הכי גבוהות. בכל מקרה, התפקיד של עוזר מאמן הוא לא רדוד או שטחי בשום צורה, בטח לא אצל דן. הוא אחד שנותן לך גבולות גזרה, ומפה יש לך אפשרות ליזום, ליצור, להעיז, לנסות ולטעות. אני לא חושש שיהיה לי חוסר במשהו כי כל הדברים החשובים נמצאים בתפקיד הנוכחי".

הוזהר מראש

הקריירה של מודי מאור בשלוש השנים האחרונות, ועל זה גם הוא יכול להעיד, עברה סוג של רכבת הרים. ב־2015 הוא עוד הדריך את תיכון קרית שרת חולון, ובנובמבר 2017 כבר מונה למאמנה הראשי של הפועל ירושלים, אלופת המדינה המכהנת דאז. לפני כן הוא עבד כעוזר מאמן בחולון ובמכבי אשדוד והיה הסקאוט הראשי של נבחרת ישראל.

לירושלים הגיע מאור בקיץ 2016. בתחילת דרכו בארנה הוא שימש עוזר מאמן שני של סימונה פיאניג'אני יחד עם מרסלו ניקולה. לאט־לאט זכה מאור לאמון גדול מהצמד האיטלקי, ובעיקר מהמנכ"ל גיא הראל, והפך לאחד האנשים המוערכים בצוות המקצועי הירושלמי.

בקיץ שעבר, עם מינויו של פוטיס קציקאריס, קודם מאור לתפקיד עוזר המאמן הבכיר, ואחרי פיטוריו של המאמן היווני במחזור השישי החליט אורי אלון באופן מפתיע לתת למאור הצעיר את המושכות. ביקורות רבות נשמעו על המהלך, בירושלים התעלמו, אבל שלושה חודשים וחצי אחרי גם שם הבינו שההימור לא צלח ומאור סיים את תפקידו.

"כולם הזהירו אותי שזה ייגמר רע", מודה מאור ממרחק הזמן, "אבל נכנסתי לתוך הפרויקט מתוך ראייה אחרת ומחשבה שזה יהיה לטווח ארוך. אני לא חושב שהייתי נאיבי. ישבתי עם ההנהלה והיא הציבה לי מטרות ברורות מאוד. בשביל לדעת למה לא המשכתי בדיוק צריך לשאול את מי שהחליט שלא אמשיך".

כלפי חוץ אנשים יגידו שהאפיזודה בירושלים רק עשתה שירות רע לקריירה שלך.
"ממש לא. אם היא עשתה משהו, אז זה רק טוב. מבחינתי אני מאמן טוב יותר מכפי שהייתי בתחילת השנה שעברה, וזה הדבר הכי חשוב מבחינתי. אני לא מסתכל על מה שאחרים חושבים".

הביטחון העצמי נפגע?
"אפילו לא קצת. התנסיתי, חוויתי, הדרכתי את הפועל ירושלים בשבעה משחקי יורוקאפ, אימנתי את הקבוצה הזו במשך יותר מסיבוב. טוב, לא אעשה מזה הישג גדול, אבל זו חוויה שכן משאירה חותם. אני מסתכל על אחוזי הנצחונות שלי ועל האחוזים של אלה שהגיעו לפניי ואחריי - והם זהים. אני נזהר במילותיי, אבל מרגיש טוב עם מה שעשיתי בהפועל ירושלים".

מה למדת מהעונה האחרונה?
"אפשר לכתוב על זה ספר אבל קשה לי לענות. לא אוכל לתת כרגע תשובה חכמה אלא מתחמקת וסתמית".

שמיר.  צילום: עוז מועלם

זו תהיה, כאמור, הקדנציה השנייה של מאור בחולון. בעונת 2012/13, אחרי שסיים קורס מאמנים בווינגייט, לקח אותו דן שמיר לשמש כעוזרו. עונה אחת עבדו השניים יחד באולם הפחים, אבל דרכיהם נפרדו כששמיר קיבל את הצעתו של אטורה מסינה להצטרף אליו לצסק"א מוסקבה. מאור נשאר בחולון כעוזרו של ליאור ליובין, ובהמשך גם של אלעד חסין. עכשיו הוא שוב בצוות המקצועי של חולון ומכוון גבוה.

"המטרות של חולון ברורות, להתברג קודם כל ברביעייה הראשונה, כי אף אחד לא רוצה ללכת צעד אחורה. אני חייב להגיד שתארים בארץ לא מושגים ביחס ישר לאיכות הקבוצה. לפני שנתיים היינו גרועים בהפועל ירושלים וזכינו באליפות. חולון, לעומת זאת, דרסה את הליגה והפסידה ברבע גמר הפלייאוף למכבי חיפה. גם העונה הגביע של חולון היה פנטסטי, ובגמר הפלייאוף, מול אותה קבוצה, היא הפסידה ב־20 הפרש. אנחנו רוצים לשמור על אותה רמת משחק ואיכות גבוהה של ארגון שעובד כמו שצריך ולהמשיך להיות דומיננטיים וטובים. אם זה יתבטא בתארים - מה טוב. בגלל השיטה כאן בארץ דברים פחות בשליטה והכול נזיל".

אוהדי חולון, בכל אופן, התרגלו להרבה טוב בעונה שחלפה.
"אני מכיר את הקהל הזה כחלק מהמשפחה וכיריב שצפה בו מחוץ לגדר. מה שהופך את חולון למשהו מיוחד אלה האוהדים שלה. הם מפרידים בין הפועל חולון לשאר הליגה". 

שיטה מטופשת

מאור אינו מהמאמנים שהם רק פוליטיקלי קורקט. הוא חושב ואומר את מה שעל ליבו ויש לו דעה ברורה על לא מעט דברים בכדורסל הישראלי. למשל, הוא אחד המתנגדים הבולטים לקיום הפיינל־פור בשיטה הנוכחית. "אני לא שמעתי איש כדורסל אחד שהוא בעד השיטה הזאת", מסביר מאור, "ואם יש כזה, אז ראוי שיישב ויראה את המשחקים שהיו בסוף העונה האחרונה. הסיבוב השלישי היה בלתי ניתן לצפייה. איכות הכדורסל היתה איומה ונוראה. ישבתי בבית וזה עזר לי לראות בפרספקטיבה מה קורה. סבלתי מהמוצר. אחרי ה'פגרה' המטופשת הזו מתחילות סדרות פלייאוף וכל משחק הוא לפנתיאון. לא רק שצריך לבטל את הפיינל־פור אלא גם לבטל את הסיבוב השלישי ולהקדים את הסדרות".

עוד לפני הפלייאוף, שביתת השחקנים הישראלים כמעט גרמה לביטול הליגה.
"החוק הרוסי הוא דבר לא טוב לכדורסל הישראלי. הוא נוגד את הבסיס של הספורט. המהות של הספורט היא מצוינות. אנשים באים לראות את הכי טובים מתחרים ולא רק משחק צמוד. באולימפיאדות השונות כולנו קמנו לראות את אוסיין בולט רץ מאה מטר, למרות שידענו שהוא הולך לנצח. למה? כי המהות של הספורט היא לא שוויוניות אלא מצוינות. גם בכדורסל, בתוך דינמיקה של קבוצה, חשוב שמי שהכי טוב ישחק. חוקים שנותנים אפליה מתקנת נוגדים את הספורט ועושים לכדורסל שלנו דווקא נזק. כן, צריך לעשות דברים שיבטיחו את המשקל הסגולי של השחקן הישראלי, כי זו ליגה ישראלית, אבל לא בדרך של החוק רוסי. יש דרכים אחרות לדאוג לזה, להקטין את כמות הזרים, להכריח קבוצות לשחק באירופה. לא לעשות דברים מלאכותיים".