הצפיפות בכיתות הלימוד. צילום: שלומי כהן

הסוף לסרדינים: חינוך

מספיק ביקור קצר באחת מכיתות החינוך במגזר החרדי בעיר כדי להבין את הבעיה הגדולה, אולי הגדולה ביותר, שעומדת בפני ראש העירייה הבא. בשעה שמספר התושבים בעיר רק הולך וגדל, כיתות הלימוד לא מתווספות בהיקף הנדרש.

המשמעות בשטח היא ברורה: חדרי לימוד צפופים עד אפס מקום, חלקם מאולתרים במקומות הזויים כמו גגות או אפילו חניונים (כן, גם כאלה היו בעיר הזו), והשיעורים הופכים לכמעט בלתי נסבלים, בטח לא כאלה שאפשר ללמוד בהם כמו שצריך.

האחריות לא נופלת רק על העירייה, אלא גם על רשויות אחרות במדינה. אך בסופו של דבר, כשהתושבים מגלים את תנאי הלימוד הבעייתיים של הילדים שלהם – האצבע המאשימה תופנה כלפיי כיכר ספרא. ראש העירייה הבא צריך למצוא פתרון ארוך טווח לבעיה הזו, לדעת להפעיל את הלחץ במקומות הנכונים ובעיקר לשנות את פני המציאות כדי שגם בעוד עשור יוכלו ללמוד פה בצורה ראויה.

לטפל בתורים: בריאות ורווחה 

בשעה ששני בתי החולים בעיר נמצאים בידיים פרטיות, האחריות של ראש העירייה הבא בכל הנוגע לבריאות קשורה בעיקר למרפאות העירוניות ובראש ובראשונה טיפות החלב. שם, כך לטענת לא מעט תושבים, מצב התורים הוא בלתי נסבל.

סניף טיפת חלב נווה יעקב. צילום: אדווה חולי

הפתרון הוא פשוט: הזרמת תקציבים גדולים יותר שיאפשרו את הגדלת כוח האדם ושעות פתיחה ארוכות יותר. מהלך שכזה ישחרר את הלחץ ויאפשר לקבוע תורים במועדים סבירים יותר.

בכל הנוגע לרווחה המצב גם הוא לא פשוט. ראשית בגלל שמדובר בעיר מהעניות בארץ. שנית המורכבות הפנימית של הבירה, שבה אזורים מוגדרים למגזר הערבי, למגזר החרדי והדתי והחילוני. שלישית בגלל כמות כוח האדם המוגבלת שעומדת לרשות העירייה.                            

לתקצב גם את הקטנים: ספורט

אז נכון, המכבייה נתנה דחיפה גדולה בכל הנוגע למגרשי הספורט הרשמיים של העיר. אך מה לגבי המגרשים בשכונות, אלה המיועדים לכל הספורטאים החובבים שסתם רוצים לזרוק לסל או לשחק כדורגל עם חברים? בחלקם הנכבד אין תאורה תקינה ובחלק גם התשתיות זקוקות לרענון.

סוגייה נוספת שראש העירייה הבא יצטרך לתת עליה את הדין הוא התיקצוב העירוני לקבוצות הספורט. בעוד בית"ר ירושלים בכדורגל והפועל ירושלים בכדורסל זוכות לתקציב לא רעים, קבוצות אחרות (ופחות זוהרות מהשתיים הללו) מקבלות מעט מאוד תמיכה. דווקא הן, שמקדמות נשים וצעירים שלא מצאו את מקומם בקבוצות הצמרות, תלויות יותר בכספים העירוניים, זאת מאחר שלרובן אין בעלים שמזרים כספים. עבורן הגדלת התקציב העירוני משמעותו חבל הצלה של ממש.

החיים בזבל: ניקיון ותשתיות 

אם תשאלו את התושבים – מדובר בבעיה מספר 1 בירושלים. פחי הזבל שעולים על גדותיהם, אתרי תיירות מזוהמים לאחר סופי השבוע או חגים ותחושה כללית של חוסר השקעה.

אז נכון, ירושלים היא עיר גדולה מאוד ולא פשוט לשמור עליה נקייה ומטופחת כל הזמן. ונכון שחלק ניכר מהאחריות היא על התושבים עצמם, אבל עירייה שמכבדת את עצמה חייבת להיות קשובה לאזרח – והוא מצידו מרגיש שלא משקיעים בו מספיק.

זבל ברחובות. צילום: לירן תמרי

הדבר נכון בעיקר לגבי שכונות הפריפריה ופחות למרכז העיר, שם אגף התברואה עובד במרץ. ראש העירייה הבא יצטרך למצוא את הנוסחא לדאוג שירושלים תישאר נקייה כמה שיותר, לשפר כמה שאפשר את התשתיות הרעועות בחלק מהשכונות שבה, אך גם להפנים: התושבים אף פעם לא יהיו לגמרי מרוצים.

הפוליטיקה של הבטון: נדל"ן

אחד האתגרים הקשים ביותר שיעמדו בפני ראש העירייה הוא מתן תשובה לביקוש האדיר ליחידות דיור, אשר מקשה על ירידת מחירי הדירות. נכון,  גם המדינה שואפת לבנות כמה שיותר, אלא שלרוב את היד על הברז הבירוקראטי, זה שמנפק את האישורים הסופיים ואחראי על מימוש התוכניות בפועל – מחזיקים בכיכר ספרא. האתגר הגדול יהיה , לפיכך, הורדת הסרבול בהליכי התכנון והבנייה העירוניים, שמייאשים לא מעט יזמים וקבלנים. ברקת החל את ההליך, אבל כל מי שמנסה לבנות בעיר הזו יודע עד כמה הוא רחוק מסיומו.

בסך הכל שלושה דברים יקבעו את הצלחת ראש העירייה בתחום זה: שיעור ההתחדשות העירונית (החלפת כמה שיותר שיכונים המטים ליפול במבנים מודרניים) בנייה לזכאים - הן להשכרה והן לרכישה  ולחימה בתופעת דירות הרפאים.

אלא שמעבר לכך, כפי שיגלה האיש שיישב בקומה 6 בכיכר ספרא זמן לא רב אחרי שיתרווח בלשכתו, אי אפשר לענות על הביקוש לדירות מבלי לבנות בשכונות הענק של ירושלים – רמות, גילה, פסגת זאב והר חומה. וכאן תהיה ירושלים זקוקה לדמות סמכותית שתדע לנהל משא ומתן נכון על היקפי הבנייה מעבר לקו הירוק. כיום האווירה יותר חיובית בגלל ממשל טראמפ, אלא שבעוד כשנתיים אמריקה שוב בוחרת נשיא, ואין לדעת מי יישב בסופו של ההליך בבית הלבן.

תיאוריית הכאוס: תחבורה וחניה  

בכנס החניה הארצי שנערך בעיר במאי האחרון, סיפרה מנהלת אגף החניה בעירייה, רוויטל מרזין, על מצב החניה בבירה – תחום שללא ספק יהווה אתגר גדול עבור ראש העירייה הבא. רמת המינוע בירושלים גדלה בצורה מטורפת והביקושים לחניה הולכים ומתרבים", אמרה מרזין את הדבר שכל נהג ירושלמי מרגיש היטב, ובטח כל מי שמנסה למצוא חניה באזורי הביקוש.

בירושלים דווקא נעשים ניסיונות לשלב טכנולוגיות מתקדמות בתחום התנועה, תחבורה וחניה. על ראש העירייה הבא יהיה להמשיך את אותן מגמות ביתר שאת. אחת הדוגמאות היא הנחת סיבים אופטיים להעברת מידע על התנועה והחניה. הדוגמה השנייה היא חוק עזר עירוני לפיו מי שרוצה לחנות ב'חנה וסע' ישלם עד פי עשרה עבור החניה, אם הוא לא יכרטס כרטיס לרכבת הקלה.

תקועים בפקקים. צילום: שלומי כהן

כמו כן העיר נמצאת באמצע פיילוט חניה ראשון מסוגו בארץ  - קרוסלת חניה. מדובר למעשה על מכפילי חניה שמאפשרים חניית 12 רכבים, למשל, במקום שניים (מכפיל שש בדוגמה זו). כרגע מוצב מכפיל שכזה במרכז העיר, ובקרוב יתפרסו עוד מתקנים כאלו. הכוונה היא ליישמו בקנה מידה גדול בהרבה בפארק תעשיות המדע הר חוצבים, שם יש מחסור במקומות חניה ובמקביל גם בקרקע זמינה לייעוד זה. המטרה הכוללת היא להוסיף עוד 30 אלף מקומות בשיטה זו בירושלים בלבד.

ראש העירייה הבא יצטרך לקבל החלטות האם הפיילוט יהפוך לקבוע ולאשר הצבת מתקנים.

אבל האתגר הגדול ביותר הוא המשך מימוש הקווים ברכבת הקלה. מדובר בהליך עדין שמושך התנגדויות  רבות (ראה מקרה מעבר הרכבת הקלה במושבה הגרמנית) וראש העירייה (שהוא למעשה גם יו"ר  הוועדה המקומית לתכנון ובנייה) ייאלץ לנתב בים התנגדויות סוער זה כדי להוציא כמה שיותר צדדים מרוצים ולאפשר לחצות את ההתנגדויות בדרך להיתר הסופי.

בהכנת הכתבה השתתפו נופר רומי, אלון לוי, ירון לופו־מוסקוביץ', גיל בן־נון