חוגג ואולמרט. צילום: עמית שעל

משה חוגג (37) נשוי פלוס בן ובת, יליד באר שבע שמתגורר כרגע בתל אביב, נוסע במרצדס חדישה, מעסיק עוזרת אישית ושני יח"צנים ואם ירצה השם, הוא גם בימים הקרובים יהיה אולי בעל הבית החדש של מועדון הכדורגל של בית"ר.  

משרדיו של חוגג שוכנים בקומה ה-18 של מוזיאון תל אביב משרדו עמוס בבובות ספיידרמן הענק הירוק איירון מן  וכל מיני דגמי מיני מכוניות. לדגמים האלה אמורה להצטרף שוב, כנראה, חולצה ממוסגרת או צעיף של בית"ר לצד הדיוקן של ולדימיר פוטין. בסטרט־אפ הראשון שלו, מובילי, השקיעו סלב'ס כמו ליאונרדו די קפריו, טובי מגוויר וסרינה וויליאמס. חוגג אגב, הוא ידיד אישי של אהוד אולמרט, האוהד מספר 1 של בית"ר, ומי ששידך לה לא מעט אילי הון.

עם שחרורו מהצבא, חוגג הקים אתר און ליין שבו הגולשים קובעים את ההרכב, את שיטת המשחק וכדומה. הונו של חוגג נאמד במאות מיליוני שקלים. מדובר ביזם הייטק המושקע במספר חברות טכנולוגיה ישראליות ובינלאומיות ונחשב לאחד מהמשקיעים המוכרים ביותר בישראל. הוא משמש כיו"ר קרן סינגולריטים, אחת הקרנות הפעילות בהשקעות בהיי-טק הישראלי שביצעה מספר אקזיטים.

שנים האחרונות מוביל חוגג את תחום ההשקעה במטבעות הדיגיטליים ובחברות בלוקצ'יין בישראל. לפני מספר שנים, סיפר שפגש את ליאו מסי ואף ביצע איתו שיתוף פעולה עסקי, "היה מגניב לאללה. אני אוהד ברצלונה ומאד מעריך אותו" אמר חוגג על מסי

חוגג הוא האיש שמעוניין לרכוש את בית"ר, אחרי אינספור ספינים וספקולציות של כל מיני אנשים רציניים יותר ופחות. את המשא ומתן, שמנהל עבורו עו"ד רוני כהן פבון, ממשרד עורכי הדין הרצוג, פוקס, נאמן. לכל השיחות מול טביב שותפים אבי לוזון שטרן חלובה ויו"ר הבקרה התקציבית עופר אורליצקי, כשלכולם ברור שזה עכשיו או לעולם לא. או שטביב ימכור או שבית"ר תקועה, והיא במצב קטטוני.

סיום המשא ומתן בין הצדדים לכאן או לכאן, אמור להתרחש עד ראשון שני לכל המאוחר. ההצעה של חוגג עומדת על 18 מיליוני שקלים וממול דרישה של טביב לחמישה מיליוני שקלים נוספים בדמות החזר חובות העונה האחרונה.  

טביב במסיבת העיתונאים. צילום: ראובן שוורץ

× × ×

ביום שלישי זה היה נראה חסר סיכוי. ברגע שבו היה אפשר לעשות צעד נוסף לכיוון סגירת העיסקה בין חוגג לטביב, בעל הבית של  פוצץ את הכול, הפסיק לענות לטלפונים, טס ליוון, הפקיד את ניהול הסיפור הזה בידי פרקליט המועדון, עו"ד רוני מוסינזון. הדרישה של טביב היתה, לפני הכול, שהאדון ייחשף. הוא זוכר מצוין את המשא ומתן שניהל איתו בזמנו מאיר לוי יחד עם מאיר פניג'ל, שבסופו חש, לפחות כך אמר, שהיה מדובר בתרגיל עוקץ שלו היו שותפים המאירים יחד עם ראש העירייה ניר ברקת. "אני מוכן לחתום על מסמך סודיות שהאיש לא ייחשף עד שיחליט", מסר טביב, "אבל איזו צורה יש לזה שאני מנהל משא ומתן עם מישהו שאני לא יודע מיהו?"

כל מי שהיה בסוד העניינים בסיפור הזה הרגיש כמו בגמר גביע המדינה, לפני שלושה חודשים: יום חג שהופך ברגע ליום שכולו טרגדיה. "דווקא העובדה שאיש העסקים לא מוכן להיחשף צריכה לשמח את טביב כי זה סימן שלא מדובר בטרמפיסט", אמרו שם. "טביב כנראה נהנה להיות מושמץ, שמח מההפגנות ליד הבית שלו, או שהוא סתם לא מסוגל לשחרר את הצעצוע ולחזור להיות אדם מן היישוב שלא מרכיב ומפרק קבוצות כדורגל, משחק ברגשות של שחקנים, מאמנים ואוהדים ומקבל דקות שידור ארוכות בתוכנית של יום שישי בערב". 

האיש הכי מאוכזב בגזרה הזו היה גיא לוזון, מאמן בית"ר. לו יש תוכנית סדורה לרגע שבו יבשרו לו שהוא יכול להתחיל לבנות את בית"ר כפי שרצה. בשיחות סגורות כבר אמר: "אמרתי לכם שזה לא יישאר ככה". הבעיה היא שביום שלישי בצהריים חזרנו בבת אחת אחורה, לאותה נקודה.

גיא לוזון. צילום: עוז מועלם

למחרת אחרי שעל טביב הופעל לחץ מכיוון המקורבים, כלומר משפחת לוזון, חלובה וכמובן מכיכר ספרא, שדרשה שטביב ימצה כל משא ומתן אפשרי, טביב חזר לשולחן. הוא הבין שנגמר לו הכביש ואין שום טעם בהישארות שלו בבית"ר, זה לא אומר בהכרח שהוא יחתור לסגירת העסקה מול חוגג כי כשטביב מחליט להתעקש, כל הפרטים האחרים בעיניו שוליים.   

× × ×

עופר אורליצקי, יו"ר הבקרה, היה עסוק השבוע, במקביל להתנהלות של המשא ומתן של טביב עם חוגג, בשיחות טלפון טרנס־אטלנטיות מול הבנקים שמנהלים/שומרים את הכסף של אלי טביב כדי שידאגו לערבויות בנקאיות שבעזרתן תקציב בית"ר יעבור ביום ראשון בבקרה התקציבית במידה והמשא ומתן עם חוגג יתפוצץ. אורליצקי מודאג.

הוא מזהה מהלך של טביב שלפיו בעל הבית של בית"ר יעביר רק חלק מהסגל של בית"ר, כלומר חצי קבוצה לא תהיה מורשית לשחק כי לא תעבור בבקרה. אורליצקי לא יודע וגם לא צריך לדעת את מי טביב יבחר להעביר. זה דומינו שבעל הבית צריך לסדר בעצמו: ירצה יעביר את ורד, לא ירצה לא יעביר את סילבסטר, יגרע את סאבו מרשימת הרשאים לשחק או יבחר דווקא לגרוע את קוויאר. רולטה רוסית, בדיוק כמו מצבו של מועדון הכדורגל בית"ר ירושלים.

אוהדי בית"ר. צילום: עוז מעולם

בבית וגן מנסים לשמור על אופטימיות. העובדה שבעוד שבועיים תתחיל הליגה מוציאה את כל מי שקשור בבית"ר מדעתו, אבל כולם מנסים לשמור על פאסון. "הוא לא יחריב את הנכס שלו עצמו", אומרים שם. "טביב לא ייתן לקבוצה הזו לקרוס", הם טוענים בתוקף.

"הוא וינר. אם לא ימכור, הוא לא יעביר בבקרה קבוצה שמתאימה למאבקי תחתית". עצם העובדה שאנחנו שוב, בקזינו, שבו בשולחן אחד משחקים על 'מה יעשה טביב?' בשולחן אחר על 'מי יעבור בבקרה התקציבית?' ובשולחן שלישי על 'האם חוגג יקנה או יישאר חלום רחוק?' מספרת את הסיפור כולו. אין שורה תחתונה כי טביב משטה בכולם, כי הוא עצמו לא יודע עדיין על איזה כפתור ללחוץ. העובדה שבחר בשבוע הכי קריטי אולי בתולדות בית"ר לטוס למיקונוס לחופשה משפחתית היא לעג לרש. היא ההבדל בין 'הקומץ', שהוא כל כך נהנה לטנף ושאינו ישן בלילה בגלל מצב המועדון, לבינו - זה שמצפצף על פסק דין של ההתאחדות לכדורגל ובקיץ הזה מצפצף גם על כל אוהדי בית"ר.

 בצד זה, ייאמר לזכות בעל הבית של בית"ר, הוא כן ישב לשולחן המו"מ. כלומר ניסה לחתור לפחות למראית עין לעסקה

טביב, אוהבים לומר סנגוריו, לא רואה אף אחד ממטר. שנים הם התבשמו כשהעריכו את אומץ ליבו של גיבור ישראל טביב כשהתעמר באצילי, באיינבינדר, בבניון, בשכטר, כששלח אס־אם־אסים למאמנים, כשאיים על השר לבטחון פנים שאם לא יכניס שוטרים ליציעים הקבוצה שלו תרד מהמגרש. טביב חסר כל מורא ופחד כשזה נוגע לקבלת החלטות ואסטרטגיות, אבל כשזה מגיע לרמת האחד על אחד אין לו את זה.

שבועות הוא מורח את גורלה של בית"ר, לא עונה לטלפונים, לא מדבר עם אף אחד שפונה אליו כדי שישפוך אור על כוונותיו. לא ברור למה הוא אינו מסוגל לבוא בתוך בליל מסע יחסי הציבור הפתטי שעשה אצל החברה אופירה ביום שישי שעבר ובראשון האחרון, ולהגיד: "אני אחריב לכם את המועדון כי אתם לא יודעים להעריך את כל מה שעשיתי בשבילכם. אני אתן לכם להתבשל במיץ של עצמכם כי לא מגיע לכם בעלים ששם כסף מהכיס".

במקום זה קיבלנו מילים כמו איכסה, שימוש חוזר במילה קומץ והאדרת שמו של הצדיק הקדוש טביב, שנלחם באוהדי הפועל תל אביב ששרו שירי שואה וסגר להם את היציע (אבל גם כיסח במכות קטין שהעיז לעמוד לו ליד הבית), ומלחמה באוהדי בית"ר, שהרסו כל חלקה טובה והרחיקו כל רוכש פוטנציאלי. כן, אותם אוהדים שטביב ביטל להם תביעות אזרחיות, הכניס אותם להרמות כוסית, בדיוק אותם אוהדים שבשנה שעברה, פרט למקרה יחיד מול סכנין בטדי, התנהגו למופת. וכן, אותם אנשים שגירשו מפה את גאידמק וקורנפיין ודרך אותה 'אלימות ואיכסה' סללו את דרכו של טביב למועדון הכדורגל של בית"ר.

 אלא שטביב, קלט בשבוע שעבר, שהאופוזיציה נגדו היא מוחלטת ולכן חוגג היה כל כך רלוונטי. לכן, תג המחיר של 40 מיליוני השקלים שנקב בו טביב לפני חודש וחודשיים יצא בלמעלה ממחצית. הוא הבין, טביב, שהוא הגיע בבית"ר לנקודת אל חזור

× × ×

בשבוע שעבר טביב קרא לאוחנה לשיחה, הזמין אותו לפגישה בבית אימו בכפר סבא כדי לדבר. לא היה שם שום תכל'ס. מנהלים עם עוצמה היו מציעים לאוחנה הסכם פרידה מכובד, נוקבים בהסדר כספי, אבל טביב ברח מהנושא הזה כמו מאש. גם ניסיון לשתף פעולה, לפייס את אוחנה, לא היה שם. ולא, תתפלאו, גם שימוש בסמכותו של בעל הבית, משהו בסגנון: 'אם לא תיישר איתי קו אתה לא תדרוך יותר בבית וגן'. מה כן היה? הליכה מסביב. "אני מאוכזב. ציפיתי לדברים אחרים. חשבתי שתנהג אחרת". טביב לא היה אסרטיבי בדיאלוג הזה כי אז אוחנה היה אומר לו שבגללו השם שנבנה ב־40 שנה נסדק. המצב הכי גרוע בזוגיות, אתם יודעים, הוא שיש שתיקה באוויר, ייאוש, חוסר אמונה באפשרות שהצד השני יכיל ויחזור בתשובה. זה המצב של אוחנה. הוא כל כך איבד אמונה בטביב שהוא לא מנסה אפילו למצוא איזה שביל זהב. השביל הזה הוא של קוצים ודרדרים.

אוחנה וטביב במסיבת עיתונאים בשנה שעברה. צילום: אוהד צויגנברג

את אוחנה לא מעניין טביב, מעניינת אותו בית"ר. ביום ראשון הוא עשוי לעמוד במבחן אם לחתום על מכירתם של שחקנים כאלה ואחרים כדי ליישר את התקציב בבקרה התקציבית. אוחנה לא יחתום על טופס השחרור של עידן ורד גם אם ייפגשו שמיים וארץ, גם לא על שחרורים אחרים אלא אם כן באמצעות מכירה אולי יצליח להציל את החוב של בית"ר לפאוק סלוניקי עבור אריק סאבו. אוחנה אינו מוכן בשום פנים, וזה הדבר היחיד שעומד כרגע לנגד עיניו, שבית"ר ירושלים תימחק במשמרת שלו. הוא, שהוביל את הקבוצה הזאת לגבהים בלתי נתפסים, לא רוצה שברזומה שלו יהיה כתוב שגם דחף אותה לתהום.

אבל אנחנו במלחמה וטביב עלול שלא לבחול באמצעים. ייתכן שיגיע הרגע שבו בעל הבית של בית"ר יפיל על אוחנה את תיק הפירוק ויעביר אליו את האחריות לכך שבגלל שהוא מסרב לחתום על מכירת שחקנים בית"ר לא עוברת בבקרה. זה בסדר, שנה שלמה טביב השתמש באוחנה כחומת המגן שלו והוא יעשה את זה חודש או חודשיים נוספים. מי ששואל מדוע טביב לא מפטר את אוחנה, שיזכור שהסיבה הראשונה היא שהוא לא רוצה לשלם לו פיצויים, והסיבה השנייה היא שבמקרה שאוחנה יפנה את משרדו בבית וגן לא יהיה לטביב על מי להפיל את תיק הכישלון.

× × ×

טביב היה בטוח שהשיחה עם אוחנה, כמו גם עם אנשים נוספים במועדון שאיתם נפגש בארבע עיניים, תחזיר אותו לפרונט. בנקודת הזמן הזאת היה בעל הבית בטוח שכשכולם מבינים שבלעדיו בית"ר מתפרקת כולם יחתרו לנקות מולו את השולחן, אפילו להתרפס ולהתנצל על ההתנהלות שלהם בשבועות האחרונים, הכול כדי שלטביב תהיה מוטיבציה כלשהי להחזיר את השפיות למועדון.

מה שטביב גילה, וזה מה שהיה מגלה אם היה בודק בנוגע לקומץ שעליו דיבר, הוא שהאופוזיציה כלפיו היא קונצנזוס. הרי בכל השיחות האלה איתו אוחנה היה אדיש עד חסר עניין ואמונה, ואחרים היו בסוג של 'אנחנו עובדים אצלך רק מכורח החוזה'. טביב קיבל בפעם הראשונה מאז מסיבת העיתונאים שלו את האמת בפרצוף, האמת שאומרת שאף אחד, ואנחנו מדברים על האנשים הכי נאמנים לו בשנים האחרונות, אינו רוצה להמשיך לתמוך בו. יתרה מזאת, שאף אחד לא רוצה בכלל להתעסק איתו. כולם מבקשים, כמו אוהדי בית"ר, שיניח להם לנפשם. ויפה שעה אחת קודם.

 כמות השמועות הספוקלציות וכל הסיפורים והמעשיות סביב בית"ר היו ביום רביעי בלי סוף. אבל דבר אחד אף אחד לא היה יכול להישאר אדיש אליו, התכתבויות הוואטס אפ של אוהדי בית"ר. "נו, אפשר לברך שהחיינו?" שאלו שם "נו, יש רוכש?" "נו, טביב הלך כבר?". א

ף אחד כבר לא מעוניין בעתיד ורוד של בית"ר עם טביב, רוצים אותו מתנתק מהקבוצה. מוכשר טביב, אם הצליח להביא את אוהדי בית"ר להסתכל ליושב במרומים ולרצות לומר שהחיינו והגומל. הבעיה היא שכל התקווה הזו, עשויה אולי בעוד יום או יומיים להתנפץ לכולם בפנים כשחוגג אולי בגלל ענייני משא ומתן ייצא מהתמונה. או אז, נחזור לנקודת ההתחלה, בה הקבוצה תילחם על חייה בליגה. אבל ציבורית, תאבד גם כל גרם של אמון מחודש שנולד ברביעי עם דבר פרסום ההתעניינות של חוגג.

כמה הזוי: אבי לוזון, האיש שקיללו בטדי הכי הרבה בשנים האחרונות הוא שושבין העסקה, הוא אולי, האיש שאפשר יהיה לתת לו את הקרדיט לכך שהציל את בית"ר. לוזון עשה את זה מטעמים ברורים כי מה לא עושים בשביל משפחה? אבל היסטורית אם וכאשר, אוהדי בית"ר יהיו חייבים לו בענק אם יצליח לגרום לאלי טביב לחזור לכפר שמריהו ומיאמי וכפר סבא ויתרחק מירושלים