ארז וינר. צילום: רפי קוץ

העסק הראשון מחוץ לחומות - טחנת הרוח שהקים משה מונטיפיורי במשכנות שאננים - משנה את פניו. במקום קמח ואבני ריחיים: בקבוקי יין ואלכוהול. ובמקום השיירות הארוכות של פלאחים עם גרגירי חיטה, שעליהן חלם הנדבן הידוע: תורים של בליינים על הבר, באחד המקומות היפים והיקרים בעיר.

על המיזם יוצא הדופן הזה אחראי ארז וינר, אלוף משנה בעבר ומנהל יקב בהווה, שמוכר גם מ'פרשת הרפז'. בימים אלה הוא פתח בר חדש בטחנת הקמח המפורסמת המשקיפה על החומות, כחלק מיוזמה של קרן ירושלים להעיר את התיירות באזור ולהפוך את האתר ההיסטורי למתחם של תיור ובליינות.

הסבר פניך לתייר

כפי שפורסם ב'בונוס', לפני כארבעה חודשים פרסמה הקרן, בשיתוף הרשות לפיתוח ירושלים, העירייה והמשרד לירושלים ומורשת, מכרז לבחירת מפיק שיפעיל את המתחם ההיסטורי. הזוכה היתה חברת 'zuzu תיירות' בבעלות יוסי גרייבר ויובל קליין, שמתמחה ביזמות תוכן ובתיירות אורבנית. ביולי השנה נפתח המתחם רשמית.

בר היין במשכנות שאננים. צילום: רפי קוץ

מטרת המיזם היא להחיות את האזור, שאומנם נחשב לאתר פופולרי לצילומי חתן וכלה ולטיולים של בתי ספר אך הירושלמים כמעט שאינם מגיעים אליו. על פי התוכנית, המתחם יפעל כיחידה אחת עם ניהול מרכזי, בדומה למודל של מתחם התחנה הראשונה הסמוך.

נוסף על הבר נפתח במקום גם 'פארק בריחה' בעקבות הסודות של מונטיפיורי, שיפעל במרחב הפתוח סביב הטחנה. כמו כן מוצעים במקום סיורים עם מומחה לטחנות רוח, שמשלבים טעימת יינות והתנסות בהפעלת הכנפיים, סיורי כרכרות על סגוויי ועוד שלל פעילויות וירידים. התוכנית היא לפנות לקהל ירושלמי של משפחות, וכמובן גם לתיירים מישראל ומחו"ל.

פנים ייצוגיות

"הגענו להפעיל בר יין וסדנאות בטחנת הרוח כי התביישתי להביא קניינים ואורחים מחו"ל ליקב בעטרות", מספר וינר, מנכ"ל 'יקבי ירושלים'. היקב מייצר יין כבר שנים באזור התעשייה עטרות בצפון מזרח העיר, אך סובל מכל הבעיות הנלוות לאזור, כשהמפעלים בו מתלוננים רבות על מצב הניקיון והפיתוח הסביבתי בתוכו ובדרך אליו, ועל הבירוקרטיה העירונית שמעכבת את הרחבת שטחי התעשייה במקום.

מכאן נולדה מבחינתו היוזמה לפתוח את הבר, שיהיה הפנים הייצוגיות של היקב. המקום פועל מעשר בבוקר ועד שבע בערב ופתוח בימי שישי עד שתיים בצהריים. מתקיימות בו טעימות יין וסדנאות לקהל הרחב, ובעוד כשבוע יתווספו גם עגלת קפה ואפשרות לשבת על דק העץ החדש המשקיף על החומות וכנסיית הדורמיציון.

לרגל השקת הבר הוציאו יקבי ירושלים סדרת יינות מוגבלת וממוספרת בשם 'וינד מיל מונטיפיורי', שמוצעת למכירה אך ורק בטחנת הרוח עצמה. "חיפשנו הרבה זמן מקום לפתוח בו מקום איכותי של יין שיהיה קשור במשהו ייצוגי וסמלי של העיר. לקחנו את המכרז של קרן ירושלים והשקענו בפתיחה 600 אלף שקל", מספר וינר.

בר היין במשכנות שאננים. צילום: רפי קוץ

היוזמה נולדה אחרי שתוכנית פיתוח אחרת של היקב עלתה על שרטון עקב התנגדות הרשויות. וינר מספר שהם תכננו להקים מרכז מבקרים בעטרות, מעל מערת הנטיפים הגדולה שהתגלתה במקום. משם, כאמור, הם הפנו את פניהם ללב ירושלים, וההצעה של טחנת הרוח נפלה לידיהם כפרי בשל.

"נשארים בירושלים"

יקבי ירושלים מייצרים כיום שלושה מיליון בקבוקי יין בשנה והמחזור שלהם אשתקד (2017) עמד על 26 מיליון שקל. בשלוש השנים האחרונות מנהל וינר את היקב, שנמצא בבעלות איש הנדל"ן עופר גואטה. "עטרות היא כיום החצר האחורית של העיר. אני מתבייש להביא לכאן אורחים מחו"ל. מי שמגיע לכאן לחתום על הסכם יצוא גדול, מוטב שייהנה קודם מהיינות באווירה הירושלמית בטחנת הרוח. המפעלים בעטרות משלמים ארנונה גבוהה ומקבלים שירותים לא מספקים", הוא אומר.

יש לאן להתפתח בעטרות, ובירושלים בכלל?
"אנחנו גדלים כל שנה בעשרה אחוז. זכינו במכרז על מגרש בעטרות ג' לצורך הרחבת המפעל, אבל זה תקוע כבר שלוש שנים בוויכוח בין העירייה לרשות מקרקעי ישראל על תנאי הפיתוח. לידנו יש גם מפעלים שעזבו את העיר".

קיבלתם הצעות לעבור לאזורי תעשייה מחוץ לירושלים?
"כן. קיבלנו הצעה ממישור אדומים והצעה אחרת מאזור התעשייה החדש של קרית גת. זה בהחלט מפתה, אבל אין לנו כוונה לעזוב. כל השורשים שלנו נמצאים בעיר, החל בשם היקב, שנוסד במקור ברובע היהודי בראשית המאה ה־20, וכלה בסדרות היין שלנו, שנקראות על שם מקומות בעיר כמו מגדל דוד או גשר המיתרים. ירושלים היא תג בינלאומי שמוכר גם בקהילות לא יהודיות. חבל שכאן בארץ מתייחסים לתעשייה בצורה כזאת, עם המון רגולציה מסורבלת ומלא כפילויות".

ארז וינר. צילום: רפי קוץ

למה אתה מצפה מראש העירייה הבא?
"ניר ברקת עשה הרבה ברחבי העיר ופעל בהרבה תחומים, אבל בתעשייה המסורתית ובפרט בעטרות הוא לא עשה מספיק. ראש עירייה משפיע הרבה יותר משר בכיר, ובמיוחד בירושלים. יש לו הרבה משימות חשובות, אבל הכי חשוב זה הכלכלה והתעסוקה. בלי שיהיו לדור הצעיר מקומות עבודה הם לא יישארו".

איזה כוס יין אתה אישית מעדיף לשתות בסוף יום עבודה ביקב?
"יש לנו יין שנקרא 'מעורב ירושלמי', בלנד של שירז, מרלו וקריניאן. זה יין קליל שאני מחבב".

העירייה: "עטרות הוא אזור תעשייה מורכב מאוד המשלב תחנות מעבר לפסולת בניין, תעשיות כבדות, מפעלי מזון, מוסכים ועוד. בחצי השנה האחרונה תגבר מינהל התפעול את צוותי הניקיון, רובדו כבישים אורכיים, נבנו מדרכות, התווספו מצלמות ותוגברה האכיפה בשיתוף המשרד להגנת הסביבה. הרשות לפיתוח ירושלים מממנת בימים אלה רכב טיאוט מכני וניידת אכיפה לעטרות".