טביב. צילום: עוז מועלם

אוחנה אלי: לסמל הכי גדול בתולדות בית"ר היו אינספור נורות אזהרה שלא להפוך לשכיר של טביב. אמרו לו שכל מי שהיה חבר של טביב הפך אחרי עבודה משותפת איתו לצ'ילבה שלו. אבל אוחנה יותר מדי אוהב את בית"ר ויותר מדי מאמין בערך החברות והיה בטוח שלו זה לא יקרה. הוא רק שכח שאצל טביב אין דבר כזה שאין דבר כזה, ובתוך שבועות ספורים בעל הבית של בית"ר כמעט מחק מותג של 40 שנה. זה אומר יותר על טביב מאשר על מספר 11, אבל אוחנה הפך שוב בעל כורחו לסמל: סמל לכך שטביב לא רואה אף אחד ממטר גם אם מדובר באגדה הגדולה ביותר בתולדות המועדון. 

אלי אוחנה (צילום: אורן אהרוני)

ברקת ניר: ראש עיריית ירושלים זיהה מהר מאוד מי החתן שמנהל לו את ספינת הדגל של העיר. גם אם המאבק שלו בטביב נועד לקרוץ לבוחרים הירושלמים ולחברי מרכז הליכוד, עובדתית הוא עשה הכול כדי לגרש אותו מעיר הקודש. העובדה שיש כאן שילוש מחובר של איש הייטק, הפועל באר שבע ובית"ר ירושלים, בדמות בעל הבית החדש חוגג, היא אחלה מתנת פרידה של ברקת מהקדנציה שלו כראש העירייה.

 ברקת. צילום: שלומי כהן

ג'נרל מנג'ר: איש מקצוע מהטובים בארץ, מנהל מקצועי ושאר סופרלטיבים הדביקו לטביב בקדנציה שלו בבית"ר, מה שהעלה תהייה אינסופית למה לעזאזל טביב לא דואג לעצמו לג'וב סטייל ג'ורדי קרויף וזורק לפח הזבל של ההיסטוריה את כל המניפולציות ותקיעת האצבע בעין של מי שמעיז להתעסק איתו? קורס מאמני הפרו נפתח באוקטובר. את הטפסים ושאר הפרוצדורה אפשר למצוא אצל בני בן זקן. טביב יודע את הטלפון. 

דנה: הגברת הראשונה של בית"ר ואשתו של בעל הבית. יותר מכל הפגנה וקללות ולכלוכים מפה ועד להודעה החדשה, היא זו שהפצירה בבעלה לזוז הצידה. בלי להיכנס לטיב היחסים במשפחת טביב,  אוהדי בית"ר שעמדו ליד החנויות שלה בכל רחבי הארץ והבריחו לקוחות צריכים להגיד לה תודה שישבה לבעלה על הווריד כדי שיניח לנו.

הפועל כפר סבא, הפועל תל אביב: שתי קבוצות הכדורגל שרויות עד היום בטראומה מהקדנציה של אלי טביב בשורותיהן, הגם שטביב ימשיך לטעון שבתקופת כהונתו בבלומפילד ולויטה האוהדים שתו שמפניות. בדיעבד, אם שתי הקבוצות המפוארות האלה הגיעו לפירוק טוטאלי ועדיין בירכו בבית הכנסת 'ברוך שפטרנו מעונשו של זה', וגם אוהדי בית"ר הצטרפו אליהם בקיץ הזה, כנראה מדובר במחריב מועדונים סדרתי. 

ורד עידן: "אני נשבע שלא אשחק בקבוצה שמנהל אלי טביב", אמר קשר בית"ר עם סיום גמר גביע המדינה ונתן דרור לכל מה שמרגיש כל מי שנמצא כיום בבית וגן. טביב הצליח בכישרון רב להפוך את בית"ר מהמועדון הכי נחשק במדינה למוקצה מחמת מיאוס. אף אחד לא רוצה לעבוד במקום שבו בעל הבית הופך את העולם כל שני וחמישי. טביב לא המציא כלום כי אף אחד כמעט מבעלי הבית בכדורגל הישראלי אינו מל"ו צדיקים, אבל טביב הפך את הסיפור הזה לדרך חיים שלפיה בעבור חופן דולרים אפשר להשתין מהמקפצה. אוהדי בית"ר החליטו לרוקן את המים מהבריכה. 

 עידן ורד. צילום: אורן אהרוני

חוגג משה: סינדרום ירושלים, קבוצה אוכלת יושביה ושאר ביטויים שנועדו להסביר מדוע הגוף של בית"ר דוחה בכל פעם מחדש את השתל של בעלות פרטית. זה האתגר הגדול של משה חוגג לפני כל תואר, להוכיח שאפשר להישאר כאן לאורך זמן ולבנות משהו שהולם את מידותיו של מועדון בסדר הגודל של בית"ר. שיהיה בהצלחה.

 משה חוגג. צילום: אוהד צויגנברג

טדי: 32 אלף מקומות ריקים במשחק במסגרת אירופית הם אחת מנקודות הציון הגדולות ביותר בחרם צרכנים במדינת ישראל. טביב הצליח ליצור בקבוצה הכי מסובכת ומסוכסכת בכדורגל הישראלי קונצנזוס שלאף אחד כבר לא שינה איך ולמה, העיקר לראות את טביב עוזב לתמיד את בית וגן. אוהדי בית"ר הם כמו עם ישראל: בימי שגרה כולם נגד כולם; בעיתות מלחמה כולם מאוחדים. 

יום ראשון: זה מה ששמענו בכל סוף שבוע מאזור טביב. שביום ראשון הוא ימכור את ורד, שביום ראשון הוא ייפגש עם אורליצקי, שביום ראשון הוא יחזור לארץ. מריחת הזמן האינסופית הזאת הוציאה מדעתו את כל מי שבית"ר יקרה לו, אבל בסוף לטביב נגמר הכביש.

כיכר ספרא: כל המועמדים לראשות עיריית ירושלים הוציאו השבוע הודעות ובירכו על מכירתה של בית"ר. השאלה הגדולה היא אם נראה את מי מהם שייבחר לראשות העירייה עושה מהלך היסטורי ובונה לבית"ר ירושלים בית חלופי במקום בית וגן, ששייך עדיין למינהל מקרקעי ישראל.  

לוזונים: גורם במשפחת לוזון אמר לפני חודשיים את המשפט הזה: "נמצא רוכש לבית"ר ונדאג לקריירה של גיא". אבי לוזון, שושבין העסקה, אמר לנו השבוע ששימש שושבין למען הכדורגל הישראלי ורק אז למען גיא לוזון. זה לא משנה את העובדה שעוד לפני משחק ליגה אחד שניהל, גיא לוזון בזכות המשפחה שלו עשה בבית"ר היסטוריה. הפרחים למשפחה הלוחמת ולסבתא עליזה, שבארוחות שישי אצלה הפרלמנט של משפחת לוזון עדיין מנהל את הכדורגל הישראלי.

גיא לוזון. צילום: עוז מועלם

מסרונים: היה אמור להופיע כאן הערך מאמנים, אבל אצל טביב זה היינו הך. ההודעות באמצע משחק ובמחצית על זהות ההרכב והחילופים הפכו את בית"ר לקרקס. לוזון אמר כשחתם בבית"ר ש"כשאני מקבל את ההודעה הראשונה אני זורק את הנייד לראש של זה ששלח לי אותה". תודה לאל שאלי טביב ודומיו, שהפכו את המאמן הישראלי לסמרטוט, הולכים ונעלמים. 

נפילות: נכון שטביב עשה כאן כמה מהלכים מבריקים עם רכש, חלקם גאוניים (אצילי, שכטר, וראן, רואדה רואקביציה). אבל היו גם למי ששכח איברהים בנגורה, ולאד מראר, דני פרדה, שלומי אביסדריס ודייויד בויסן ולונדרי מולאמו ואייס קרים. גאון אבל בעירבון מוגבל. 

סלובדן דראפיץ': אולי הסמן המובהק לאיך טביב ממלא את הדלי ומעיף אותו בוולה. כשהנחית טביב את דראפיץ' בבית"ר זה היה נשמע כמו בדיחה וכשלא המשיך את הרומן עם הסרבי החביב זו היתה נשמעת כמו מתיחה. פסיכולוגים קוראים לזה הרס עצמי. 

עופר אורליצקי: ליו"ר הבקרה התקציבית היו כל הסיבות שבעולם להוריד את בית"ר ליגה בשבוע שעבר. הרי טביב לא הגיש תקציב, גם לא ענה לטלפונים. אבל אורליצקי לא רצה שבמשמרת שלו מועדון כמו בית"ר ילך לעזאזל בגלל אגו, אז רק טביב והוא יודעים עד כמה השפיל את עצמו בשורה של טלפונים אינסופיים לארצות הברית לטביב, כמו נער בן 16 שמחזר אחרי מלכת השכבה. "יש לי אחריות ציבורית", אמר לנו אורליצקי אז. "האגו שלי לא יכול להיות על חשבון חצי מיליון אוהדים".   

פריים טיים: המופע הפתטי של טביב אצל אופירה וברקוביץ' היה, לפני שהזכיר תקשורת במשטרים חשוכים, גול עצמי של טביב, איש מחושב בדרך כלל. הראיון לחברה מכפר שמריהו הקים עליו את התקשורת ואת הכדורגל הישראלי, שרק חיפשו סיבה למסיבה להיכנס בו חזיתית. זה מה שקורה למי שחושב שהוא יותר חכם מכולם, הוא כורה לעצמו בור. אסייג השיגה רייטינג שיא ביום שישי לפני שבועיים, אבל סימנה לטביב שלא בכוונה את סיום דרכו בבית"ר. בערוץ תקשורת אחר היו אומרים על זה: "נגמר לנו הזמן. תודה שצפיתם בנו".  

צבע הכסף: זה שם של סרט עם פול ניומן אבל אצל טביב זו היתה דרך ניהול. אפשר לצקצק בלשון אבל כבעל הבית זו זכותו. מצד שני, אי אפשר ללכת עד הסוף כשכל פעם מחדש, המחיר של השחקנים שהוא עצמו משביח עולה והחשק להוציא את פנקס הצ'קים מהכיס יורד. 

קהלו חנן, הלל יגאל: לכאורה שני אנשים זוטרים בהיסטוריה של בית"ר. בפועל הדוגמה הכי טובה בעולם לאיך אלי טביב לא חושב פעמיים לזרוק הביתה שני חברים נאמנים שלו: האחד קהלו, חייל בצבא טביב; השני הלל, חבר ילדות שהיה מסתובב איתו יחף בכפר סבא. שניהם, אגב, לא יכולים לשמוע את השם טביב יותר. 

רכש: ערן לוי תחילה. אופיר דוידזאדה לעמדת המגן השמאלי וקשר דפנסיבי דחוף. חלוץ  לסגל ומגן ימני עד שקונט יחלים, וגם מתנה קטנה לאוהדים שאם היא לא ערן לוי אז היא מאור בוזגלו. למשה חוגג יש שבוע להשלים פה סגל. 

שכטר, אצילי, איינבינדר, בניון, עזרא, ברוכיאן, אמסלם, הרוש: הערך הזה שווה כתבה נפרדת. אבל המשותף לכל חביבי הקהל ברשימה הזאת הוא שלטביב לא הסתדר שהוא גם צריך לשלם להם כסף וגם הקהל מעניק להם הרבה יותר אהבה מאשר לבעל הבית. אז כל מי שהפך למועמד לתואר חביב הקהל נבעט בבושת פנים הביתה. קצת כמו במגילת אסתר. את ההקבלה תעשו לבד.  

תל אביב: משרדיו של משה חוגג נמצאים במוזיאון תל אביב. זה אומר שהרבה מעתידה של בית"ר בקיץ הזה ובעונות הבאות יוכרע שם. זה עדיף בהרבה על הסרבול שבו כל ביצוע פעולה פשוטה של העברת עט משולחן אחד בבית וגן למשנהו מצריך את חישובי השעות מול מיאמי והמתנה ארוכה שאלי טביב יתעורר.