בן יצחק. צילום: יואב דודקביץ'

למה ירושלים?
"באתי לכאן ללמוד באוניברסיטה העברית ומאז כל הכוכבים הסתדרו בצורה כזאת שנשארתי פה. העבודה (לפחות בתחילת הדרך), אשתי מרינה, הילדים לביא ותמר, האחים שלי שהגיעו לכאן. כנראה משהו שהוכתב מלמעלה".

מה הדבר הכי משוגע שעשית כאן?
"הצלתי פעמיים את קולנוע סמדר מסגירה. גם לפני תשע שנים וגם בשנה שעברה הייתי בין המובילים במאבק למען הקולנוע, ואני שמח שהצלחנו. אין דבר יותר כיף מלראות סרט טוב עם כוס בירה קרה ביד".

מה המקום הסודי שלך?
"היציע של טדי במשחקים של בית״ר נורדיה ירושלים ביחד עם הבן שלי לביא. המפלט השבועי שלי מהשגרה השוחקת. בלי גזענות, בלי אלימות, בלי שנאה - עם המון אהבה, ערכים, הוד והדר".

אז מה הלאה?
"בית״ר נורדיה ירושלים תהיה מחזיקת גביע המדינה ואלופת ליגת העל שלוש שנים ברציפות, עם עלייה היסטורית לשמינית הגמר של ליגת האלופות. האירוויזיון ישכון בירושלים באופן קבוע שנה אחרי שנה, והעיר תהיה סמל עולמי לשלום, שוויון, ודו־קיום". הלוואי".

מה הכי גרוע כאן?
"חוסר הפלורליזם, חוסר הפתיחות ובעיקר חוסר הנינוחות. העיר הזאת חייבת לקבל זווית יותר רגועה. חייבים לקבל את השונה והאחר, להיות פתוחים לתרבויות שונות ולתת לכל אחד לחיות את חייו כפי שהוא מבין. בלי כפייה".

מי הדמות הירושלמית שהיית יושב איתה לדרינק?
"אורי מלמיליאן. מספר שמונה האגדי. גיבור ילדותי".