פייני סוקניק. צילום: רפי קוץ

כמה שנים בעיר? 5

אז מה הלאה?
"לפי ההערכות והסטטסטיקות - בירושלים יהיה רוב חרדי וערבי. אני מקווה שהקול השולט בעיר הזו יהיה קול מקבל, סובלני. בטוח בעצמו מספיק כדי לאפשר לאחרים לחיות לפי דתם ואמונתם. אני מאמינה שהעיר הזו מלאה אנשים שאכפת להם ולכן מלאת תקווה ובטחון שלשם אנחנו  מתקדמים".

הדבר הכי משוגע שעשית כאן?
"הקמתי בית קפה לנשים בלבד. יוזמה שפעלה כשנה ב'בית אליאנס'. סדרה של מפגשי קפה בהן נפגשו נשים מכל הקהילות לדבר על תרבות, אמהות, קריירה וכל מה שביניהן". 

מה הכי גרוע כאן?
"העובדה שלמרות שיש בעיר מגוון כל כך רחב ועשיר של קבוצות, תרבויות ואנשים שונים - כל אחד מתבצר בקבוצה שלנו. וחומות ענק של חשדנות, חוסר אמון וניכור מפריעות ליצור כאן חברה משותפת באמת".

מה המקום הסודי שלך?
"המרפסת בבית שלי. לשם אני 'בורחת' כשאני רוצה להירגע, או לחשוב בצורה בהירה יותר. עם כוס קפה ביד והנוף המדהים של שכונות ירושלים, אני נושמת את האוויר שלה ומתאהבת בה מחדש".

עם איזו דמות ירושלמית היית רוצה לשבת לדרינק?
"חולדה הנביאה. אחת מארבע הנביאות המוזכרות בתנ"ך, מנהיגה רוחנית נשית יחידה בזמנה. בטוחה שהיה לי הרבה מה ללמוד ממנה בנושא של מנהיגות נשית בקהילה, שחלקים ממנה עדיין לא מקבלים את העובדה שנשים ראויות ויכולות להוביל תהליכים חברתיים משמעותיים, לא פחות מגברים".