מריאנה ואפונסו טיירה. "אני האוהדת מספר אחת של בעלי". צילום: האלבום הפרטי

לפני שנה הגיעה מריאנה טיירה, אשתו של אפונסו, אז קשר עירוני קרית שמונה לעיר העתיקה בירושלים עם הוריה, נוצרים אדוקים. "זו היתה חוויה מטלטלת ומאירה. הגענו וראינו אחרי כל הסיפורים והתמונות את העיר היפה בעולם. הדבר היחיד שאמרתי אז למשפחה שלי הוא שהחלום שלי שאפונסו ישחק בירושלים. החלומות על קבוצות גדולות באירופה יחכו, אם אי פעם בכלל יתגשמו, אבל אתם צריכים להגיד תודה ולהיות מאושרים שאתם בעיר כל כך מיוחדת".

ביום שישי, שבועיים לפני פתיחת הליגה כשמריאנה אפונסו והכלבה הדלמטית קיה (כן, כמו שמה של כלבת ראש הממשלה, תנצב"ה) כבר היו בטוחים שהם לקראת עוד עונת יציעים ריקים וקפריזות של איזי שרצקי, אפונסו נכנס הביתה ואמר לאשתו: "תתחילי לארוז, אנחנו עוברים לבית"ר ירושלים". "זה היה מיוחד", היא משחזרת. "בכלל לא היתה התלבטות. גם להתקדם למועדון גדול עם אוהדים ושאיפות ועניין וגם לגור בעיר הקדושה הזו, מבחינתי זו היתה הבשורה הכי טובה  שיכולתי לקבל. אפונסו לא הגיע משום מקום, הוא תוצר של אקדמיית הכדורגל של ספורטינג ליסבון והיה לו בשנים האחרונות ביקוש מכל מיני קבוצות באירופה, יותר נחשבות ופחות נחשבות, אבל בית"ר זה משהו גדול עבורנו, סוג של כבוד וזכות להגיע למועדון כזה". 

הם הכירו לפני שלוש שנים וחצי. "חגגתי מסיבת יום הולדת והזמנתי הרבה אנשים ואפונסו הגיע עם אחת החברות שלי. זה היה קליק מיידי. הוא לא עשה את הצעד הראשון. אני זו שניסתה להבין מי הבחור המאוד מרשים הזה. לפני שהבנו מה קורה הפכנו לזוג. היינו ביחד שלוש שנים ונישאנו בחודש יוני האחרון. ידעתי מראש שאני נכנסת לעולם של להתחתן לא רק עם בחור אלא גם עם הכדורגל, אבל הנושא הזה לא זר לי. כשסיימתי קולג' בפורטוגל עבדתי במשך שנה כתזונאית הראשית של כל מחלקות הנוער של בנפיקה ליסבון. זו היתה חוויה מאלפת לחיים, כי אתה לא רק שומר על הגוף של נערים צעירים ומלמד אותם לאכול נכון, אתה גם רואה את כל השינויים המנטליים שעוברים במחלקת נוער, התמודדות עם כישלון ועם הצלחה. ברנרדו סילבה, שמשחק היום במנצ'סטר סיטי, היה אחד היהלומים שם במחלקה, וזו גאווה גדולה שהוא הגיע מבנפיקה לטופ של הכדורגל העולמי". 

היום מריאנה היא הבעלים של חברת הלבשת ספורט לילדים ולנוער, בעלת הבית אבל גם מעצבת ראשית של המותגים. "אני לא רוצה לחזור לעסוק בכדורגל כתזונאית במועדון כי אני היום במקום טוב. חוץ מזה בבית אחד מספיק שאחד מבני הזוג יחיה 24 שעות ביממה את המשחק, לא צריך שניים. אני אוהבת כדורגל, אבל מעדיפה לשבת ביציע וליהנות מהאווירה, וכמובן להיות האוהדת מספר אחד של בעלי". 

לפני שבועיים הגיעה מריאנה לצפות בבעלה במדי בית"ר בטדי מול הפועל חדרה. "זו היתה הפעם הראשונה שלי בטדי כי בעונה שעברה בקרית שמונה הייתי בכל המשחקים של אפונסו בקרית שמונה בבית ובחוץ, אבל לטדי לא הגעתי כי כשקרית שמונה שיחקו נגד בית"ר הייתי בשבוע חופשה בפורטוגל. הגעתי לטדי והרגשתי צמרמורת בכל הגוף. האווירה היתה מחשמלת, האוהדים היו מדהימים. אני יכולה להגיד לך שהייתי במשחקים של בנפיקה ושל נבחרת פורטוגל עם רונאלדו בהרכב, אבל אווירה כזו זה משהו מיוחד במינו".

רק שהכדורגל לא ברמה של האווירה. זה נגמר בהפסד מביך לחדרה. 
"זה לא נעים. זה היה עצוב ומאוד מאכזב. אבל מצד שני, עם כל הסימפטיה וההזדהות שיש לי עם אוהדי בית"ר, אני לא מודאגת. המקום שבו בית"ר נמצאת היום לא משקף כלום וגם היכולת תשתפר בצורה קיצונית. אני לא מאמנת כדורגל ולא מבינה גדולה, אבל אני עוקבת אחרי כל הקבוצות והתוצאות והשינויים, ואני יכולה להגיד לך שקבוצה שנבנית רק בימים האחרונים, כשהכול קורה בה תוך כדי תנועה כי קיץ שלם היה שם חוסר ודאות מוחלט, תתחבר בסוף ותספק את הסחורה. צריך הרבה סבלנות והבנה שזה רק עניין של חיבור וקילומטרז' ביחד כדי שהעסק יצליח. השחקנים של בית"ר עדיין לומדים אחד את השני. המאמן לומד רק עכשיו את האפשרויות שיש לו כי הגיעו שחקנים חדשים. זה חייב להסתדר. גם בתיאטרון, ההצגה הראשונה והשנייה לא ממש מושלמות עד שזה נתפס ורץ מעצמו". 

× × ×

הגברת טיירה איננה אשת הכדורגלן שעונה על הסטריאוטיפ הקלאסי של מי שנמצאת כאן רק בגלל הייחוס המשפחתי. היא אשת עסקים מוצלחת, ואחרי שנה פה היא אוהבת ישראל בצורה יוצאת דופן. "יש תדמית נוראית במדינות כמו פורטוגל וספרד ועוד כמה באירופה שישראל היא מקום מסוכן, שהרחובות מלאים עימותים בין יהודים לערבים, שבגלל שאין שלום האזור מוכה מלחמה. כשאפונסו קיבל את ההצעה מקרית שמונה וכל מיני נשמות טובות הזהירו אותנו שלא להתקרב לארץ שלכם, אמרתי לו שאנחנו ננחת בישראל ואנחנו לא נשפוט אף אחד על פי המוצא שלו או על פי מה שהוא ינסה למכור לנו.

אפונסו. צילום: עוז מועלם

"אנחנו נגיע למדינה זרה כבני אדם, נכבד את כולם ונלמד ממקור ראשון אם ישראל זו מדינה חמה ומלאת כיף או שהיא אזור מוכה טרור והאמת היא איפשהו באמצע. אני יכולה להגיד לך שיש להרבה אנשים מחו"ל במה לקנא בכם. אתם אנשים חמים, אתם מאוד אדיבים ברמה של אחד על אחד, ואתם נותנים לכל מי שמגיע לסביבה שלכם להרגיש בבית. נו, אז יש פחות סבלנות לאנשים בתור בסופר, והם צופרים בכביש באמצע פקק, סו וואט? עדיף שבכביש לכולם תהיה סבלנות ושלוות נפש אבל הם בקושי, אם בכלל, יגידו לך בוקר טוב כשאתה יוצא מהבית לעבודה?" 

המיני פטריוטיות הזו הפכה אותה גם לאוהדת של הכדורגל הישראלי, שאפעס, לא מצליח להרשים אף פעם. אך אצל הגברת טיירה המצב הרבה פחות גרוע מכפי שאתם חושבים, למרות הפסד לאלבניה ותבוסה לצפון אירלנד. "אתם לא מאריות היבשת בכדורגל, בלשון המעטה, אבל הרמה פה מאוד הפתיעה אותי. כשהגעתי לפה הייתי בטוחה שזה הרבה הרבה יותר גרוע. יש כאן כדורגל טוב בסך הכול, יש תוצאות מפתיעות הרבה פעמים, כל קבוצה מתקשה בכל משחק ליצור יתרון ברור, ובסך הכול כיף לצפות במשחקים. נכון שזו לא ספרד או אנגליה ואפילו לא פורטוגל, אבל זה שלכם וזה מעניין ויש בזה הרבה מאוד רגעים יפים. צריך רק להוציא את זה מהרמה המקומית לרמה הלאומית, אבל יש חכמים ממני שיודעים מה צריך כדי שזה יקרה".

× × ×

היא לא רק האוהדת מספר אחד של ישראל בכל הקשור לכדורגל אלא גם התרבות הישראלית כבשה אותה. "אני מתה על האוכל שלכם. יש כאן את החצילים הכי טעימים בעולם ואת הטחינה שאני לא מוותרת עליה. חומוס אני פחות אוהבת. אתם גם אלופים בסלטים ובכל מיני צורות הגשה שעושות חגיגה על השולחן. מוזיקה ישראלית אני שומעת המון למרות שאני לא מבינה אף מילה וזו מוזיקה כיפית. אני גם לא זוכרת אף פעם את השם של הזמר". כאן מריאנה מתחילה לפזם את השיר 'שני משוגעים' ומבקשת שנעזור לה למצוא את שם הזמר.

זה עומר אדם.
"אני אשכח את זה בעוד עשר דקות. יש לי בעיה עם שמות ישראליים. אני לא מצליחה לזכור אותם. זה מסובך לי מדי. מה שאני אוהבת בתרבות שלכם זה שכל האנשים וכל תחנות הרדיו משמיעים מוזיקה ישראלית. אצלנו בפורטוגל זו מוזיקה לועזית כל הזמן. אתם הרבה יותר פטריוטים מאיתנו, וזה יפה בעיניי".

מילה לסיום?
"יש לאפונסו ולי חלום שהרומן עם בית"ר יהיה סיפור הצלחה ויימשך הרבה זמן. הגענו למקום הנכון ואנחנו לא מסתכלים ימינה ושמאלה ומחפשים הרפתקאות חדשות. עכשיו רק צריך לנצח ושאפונסו יציג את היכולת שבגללה בית"ר החתימה אותו והכול יהיה בסדר. אני אמשיך לבוא לטדי, תגיעו גם אתם כי השחקנים האלה צריכים יציעים מלאים כדי להפוך ללהקה שמנגנת בלי לזייף".