צילום: אוהד צויגנברג

"קבוצה של 50 מיליון שקל לא יכולה להיראות ככה. השחקנים, הצוות המקצועי וכולם מקבלים פה הכול. גן עדן. ומה שהבעלים מקבל בתמורה זה ספיגת 11 גולים בחמישה משחקים, יכולת עלובה, ניצחון אחד, שלושה הפסדים ותיקו. אז מעכשיו נגמרה הקייטנה וגמרנו להיות נחמדים, וכולם כולל כולם מועמדים להדחה. אנחנו לא צריכים כאן אנשים לא מחויבים שלא נותנים תוצרת. ללבוש את החולצה של בית"ר ולייצג את המועדון זו פריבילגיה. מי שלא מבין את זה, שילך הביתה". הדובר: גורם בכיר בבית"ר שבהחלט מדבר מגרונו של בעל הבית משה חוגג. ואת מה שיש לחוגג (ויש לו בטן מלאה מאוד) להגיד ולעשות ירגישו אנשי בית"ר היום (יום ו') באימון, כשהוא צפוי להגיע ולשוחח איתם. בינתיים הבעלים מעביר מסר במעשים: הוא צירף השבוע את הקשר האחורי ברונו איבה וצפוי להנחית כאן את החלוץ הניגרי, ארון אולנארה מצסק"א מוסקבה

הצירוף הצפוי של איבה ואולנארה ייצור פקק מטורף בסגל של בית"ר וגורם לשחקני בית"ר לצאת מדעתם, אבל זה לא מטריד את חוגג ושות' אלא להפך. יש כאן העברת מסר. הבוס רוצה, סליחה על הביטוי, שהישבן של הפרזיטים שיש לו בסגל יתחיל לבעור, שאנשים יבינו שהם על תנאי ותחת זכוכית מגדלת, ושבחודש ינואר, אם לא יהיה כאן שדרוג דרמתי ביכולת ובתוצאות, אנשים יארזו את הפקלאות ויידרשו למצוא לעצמם בית אחר. "אין סנטימנטים ואין ביטוח לאף אחד כאן", חוזרים בבית וגן על המנטרה. "המועדון לא מסתיר שהוא בלחץ, לא מסתיר את הכעס והאכזבה. בעל הבית משלם וישלם הרבה כסף, אז הגיע הזמן שאנשים גם ישלמו בראשם", מסבירים במועדון

חוגג יודע שהוא בנה כאן חדר הלבשה נפיץ, שדה מוקשים שבו הסיכוי להתפוצץ הוא כמעט ודאי. אף אחד לא יספר לכם את זה, אבל חדר ההלבשה של בית"ר בימים אלה בוער. בניגוד לשנים עברו, שלמרות כל השטיקים של טביב וכל האס.אם.אסים היה כאן חדר הלבשה סופר מגובש, חוגג והמאמן גיא לוזון סימנו כבר כמה שמות שמועדים לפורענות, והם גם נתנו להם בראש בשיחות סגורות. הבלם טל בן חיים למשל, שלא הפסיק לעשות פרצופים באימונים אחרי שלא הורכב במשחק מול הפועל חיפה. טב"ח קיבל את המסר שהוא הגיע לכאן פרט לאיכויות המקצועיות שלו (שגם הן כמובן מוטלות בספק נוכח גילו המתקדם והשנה האחרונה במכבי) גם בגלל הערך המוסף שהוא יכול להביא אחרי שכבר ראה וחווה הכול בכדורגל.

לוזון. צילום: אלכס קולומויסקי

"בהחלטה אם לוותר על קרלוס קוויאר לטובת טב"ח עמדה השאלה, פרט לעניין שאנחנו מרוויחים מקום של זר, אם יהיה מישהו בסדר הגודל של הניסיון והמקצוענות של קוויאר, ולא היה לנו ספק שטב"ח הוא האיש כי הוא עשה קריירה מפוארת בזכות המקצוענות והעבודה הקשה שלו".

אחרי השיחה עם טב"ח נראה שהוא הפנים את המסר, אבל יש כאן שאלה כואבת במיוחד: יכול להיות שהבלם עדיין רוצה, אפילו אולי יותר מבימים שלו בפרמייר ליג, אבל מה לעשות שהוא כבר לא יכול? אם וכאשר נגמר לו הסוס, וכולם מקווים שלא, בית"ר בבעיה גדולה מאוד.

השני שמסתובב בבית וגן בפרצוף חמוץ ובבית וגן מפנים כלפיו אצבע מאשימה שהוא מעכיר את האווירה זה אופיר קריאף. לא ברור אם זה בגלל שקריאף רואה איך כל חבריו לקבוצה זוכים לחוזה עתק והוא תקוע עם הפרוטות שקיבל מאלי טביב ומתפוצץ מתסכול או שמא מערכת היחסים המקולקלת עם גיא לוזון היא זו שמוציאה אותו מאיזון. קריאף, להזכירכם, היה חביבו של לוזון בנבחרת האולימפית, באנקר שלו בהרכב בטורניר אליפות אירופה שהתקיים בארץ. אפילו השער של קריאף נגד אנגליה בטדי הפך את הסיפור הזה לממתק. בקדנציה בבית"ר קריאף ולוזון לא משדרים על אותו גל בלשון המעטה. הבעיה היא שלוזון היום במצוקה כל כך גדולה שהוא לא יכול להכניס לחדר את בן חיים, קריאף ואחרים ולאיים עליהם שינסו ליהנות מהכיבוד ביציע הכבוד עד שיחזרו לתלם. "לוזון צריך למצוא את החמישה-שישה שחקנים שישחקו בשבילו, שיבואו לתת את התחת גם בשביל המאמן. במקום זה, מה שיש לנו זה אנשים שהמעמד גדול עליהם או שהם מחכים ללוזון בפינה. לחוגג אסור לפטר את גיא כי זה יייתן פרס לכמה אנשים פה".  

אם אתם רוצים להבין את הנקודה, אז עידן ורד אמר השבוע ש: "זה לא חדר ההלבשה של השנים האחרונות", רמז עבה לכך שהרבה לפני כדורגל, אין כאן גאוות יחידה. בעצם, אין כאן יחידה. כל אחד לעצמו. יש כאן כמה פנסיונרים שנמצאים מעבר לשיא, כמה כאלה שהחולצה גדולה עליהם, ואחרים שתמונות באינסטגרם, בפייסבוק ובמדור הרכילות (גם בעיתון הזה) שכנעו אותם שהם כוכבים.  

לוזון, שנמנע השבוע מלדבר עם השחקנים שלו, הסביר את זה בעובדה שהביטחון של כולם מרוסק ושכל מילה לא במקום תפרק אותם לגמרי לפני המשחק מול מכבי תל אביב. במקום זה הוא מנסה כל מיני נוסחאות. במשחק מול מכבי ביום ראשון המאמן צפוי לפתוח עם שלושה בלמים. "גיא צריך ביום ראשון 11 מתאבדים על המגרש, אנשים שבאים לתת את התחת, לא בורחים משדה הקרב, בין שזה בגלל שהם פרזיטים ובין שזה בגלל שהם לא עומדים בלחץ". ואת ה־11 האלה לוזון מחפש ומחפש ולא מוצא.   

שחקן נוסף שהוא ולוזון לא חיים בשלום זה ערן לוי, שמהרגע הראשון היה ברור שמערכת היחסים ביניהם נפיצה. מהרגע שבו לוזון חשב שלוי לא נחוץ אבל שוכנע, שלא לומר קיבל הנחתה מההנהלה, דרך הרגע שבו לוזון החליט שהוא רוצה את לוי במקום כשחקן חופשי כמספר 9, כלומר שחקן מטרה, ועד לשלב שלוי הפך אצל המאמן לסוג של שלום תקווה, שחקן שאמור להיכנס בפיגור ולשנות מומנטום. לא בשביל זה לוי ויתר על המעמד שהיה לו במכבי נתניה, לא בשביל זה הוא חיכה לבית"ר. אז אחרי המשחק מול סכנין היתה שוב שיחה עם לוי, של ההנהלה שניסתה להבין אם התסכול שלו הופך לגורם שלילי. כאן, אומרים בבית"ר, לוי מוכיח, נכון לעכשיו לפחות, בגרות. הוא מתפוצץ מעצבים אבל מתנהל כמו ילד טוב ירושלים. את המתח מול לוזון אפשר להרגיש מבית וגן עד למקום מגוריו של הקשר באור עקיבא, וזה לא מוסיף כלום לאף אחד. לוי לא יגיד את זה בקול, אבל סביר שהוא מצטער על הבחירה בבית"ר. הוא הרי ידע מראש שלוזון לא מעוניין בו, אבל רצה להאמין שכאן ידרוך כוכבו בגלל הפופלריות, בגלל שזו בית"ר, בגלל שהוא ערן לוי. הוא היה שמח לחשב מסלול מחדש.      

לוזון בטוח שגם הפסד מול מכבי תל אביב לא יסיים את דרכו בבית"ר. הסימכוין שלו לכך הוא שיחה שניהל איתו חוגג ביום שלישי והודעה לתקשורת של הבעלים: "הגעתי למתחם האימונים בבית וגן ושוחחתי עם גיא לוזון. הבהרתי לו כי אני בהחלט מאמין שהוא יכול להוציא את הקבוצה מהמצב אליו נקלעה ולהשיב אותה למקומה הטבעי בצמרת הכדורגל הישראלי תוך הצגת כדורגל אטרקטיבי".  

ההודעה הזו מצד אחד כובלת את חוגג שלא לפטר את לוזון. מצד שני,  בכדורגל, במיוחד הישראלי, אין ביטוח. גם לא צד ג'.

× × ×

במוצ"ש התכנסו משה חוגג ואלי אוחנה לשיחה דחופה בביתו של הבוס. חוגג ואוחנה אלה שתי אסכולות שונות. אצל כוכב העבר סופרים עד מאה, נותנים לדברים צ'אנס, בוחנים אותם בהיגיון מהראש וגם דואגים לצד התדמיתי, שהרי אי אפשר להחליף מאמן כל שני וחמישי. הרי מה יקרה אם היורש של לוזון ינחל גם הוא חוסר הצלחה?. אצל אוחנה צריך לתת חבל, עד הרגע שאי אפשר יותר להחזיק את הקצה

חוגג הוא אחר. הוא חושב מהבטן. הוא רכש קבוצת כדורגל גם כדי לקבל את ליטרת הבשר בתקשורת, גם כדי להוכיח לפעמים בהגזמה שהוא לא פסיבי, שהוא ביצועיסט. לפעמים זה מוגזם למרות שאי אפשר לבקר אותו כי הוא עמוס בכוונות טובות. אם היה לבד במערכה הוא היה שולח את לוזון הביתה במוצ"ש. אבל חלק מהתפקיד של אוחנה זה ללמד את חוגג לנשום. ביום ראשון בבוקר חוגג כבר היה בעמדה של: "אנחנו תרבות ניהול אחרת, לא כזו שעורפת ראשים. אסור לנו לשלוף מהמותן".

כתב ההגנה של האנשים בבית"ר על לוזון הוא כזה: הקיץ המסויט שבית"ר עברה, העובדה שמדובר רק במחזור החמישי, ההסתכלות הצידה וההבנה שגם ברק בכר, פרד רוטן, בני בן זקן, סלובודן דראפיץ', קובי רפואה וחיים סילבס צריכים ללכת הביתה אם התוצאות הן חזות הכול. זו חצי נחמה, אבל בצד זה אף אחד לא טומן את הראש בחול. אסור לבית"ר להיראות כמו שנראתה מול חדרה, אסור לה להגיע למצב שהיא לא מחברת שש מסירות בקרית שמונה, אסור לה לנצח את סכנין מכוח האנרגיות ולא מכוח הכדורגל.

עיקר האחריות על איך שבית"ר נראית מוטלת על לוזון, אבל הוא אינו האשם הבלעדי בסיטואציה. הוא לא אשם ששבוע שלם הוא מתרגל מצבים נייחים ומסביר לכולם עם כפית עד הפה איך ואיפה לעמוד ואז מקבל גול שגומר לו את המשחק בקרית שמונה. הוא לא אשם שליאקוב סילבסטר אין ביטחון לתת גול במשחק אימון. הוא לא אשם באיטיות של בן חיים, בעובדה שאין לבית"ר מגן ימני טבעי אחד בסגל שראוי לליגת העל, שבוזגלו רק עכשיו חוזר לעצמו ושערן לוי לא יכול לתת בבית"ר את מה שנתן בנתניה כי נגד בית"ר קבוצות באות לסגור שטחים ונגד נתניה ללוי היה חצי מגרש להשכיר, לא כולל חניה פרטית

אם היה יכול להביע משאלה, מאמן בית"ר היה רוצה לנצח ביום ראשון 0:1 בכדורגל הכי מגעיל בעולם. לא כי יש לו משהו נגד משחק יפה אלא בגלל שהוא חולם שהקבוצה שלו תהפוך לחבורת גברים שנלחמת על המגרש, שהרוח שלה והתשוקה שלה, הדברים שלוזון מאמין שהם הרבה לפני יכולת, הם הערך המוסף שלה. הבעיה שלו היא שחוגג עלול, אחרי משחק נפל נגד מכבי, להפעיל שוב את הטלפון האדום ולהתקשר לאוחנה, כפי שהזעיק אותו במוצאי השבת שעברה, והפעם לומר: "המאמן הולך הביתה". ואז גם כל הנסיבות המקילות ותרבות הניהול החדשה והקיץ המסויט יהפכו להיות כלאם פאדי. הבנאדם לא שם 50 מיליון שקל כדי להיות קרוב לקו האדום, גם אם האלילה שלו אלונה ברקת רק מקום אחד או שניים מעליו

× × ×

לרוני לוי יש מונח שהוא הטביע עוד בימים של שלוש האליפויות הרצופות במכבי חיפה בין 2003/4 ל־2005/6: "שחקני כדורגל אמיתיים", קוראים לזה. הכוונה היא לשחקנים שבאים ומפיקים מעצמם מדי אימון ומדי משחק את כל הפוטנציאל שיש להם, גם אם הוא נחות ביחס לכשרון של האחרים. דן איינבינדר הוא שחקן כדורגל אמיתי באסכולה של לוי, גם שירן ייני, אפילו שלומי אזולאי מבני סכנין. יש טובים מהם, מוכשרים מהם, אבל הם סוחטים את הלימון של עצמם עד הסוף

רוני לוי. צילום:אורן אהרוני

לוי היה במהלך העונה שעברה המועמד האידיאלי של אוחנה להחליף את שרון מימר, ולאחר מכן את אלי כהן השריף. אוחנה הפך את העולם כדי שהמאמן הנתנייתי יגיע לכאן לקדנציה נוספת עד שאלי טביב שמע את הסכומים שלוי משתכר בקפריסין והטיל וטו. כשבבית"ר יגיעו למסקנה שלגיא לוזון נגמר הכביש, לוי, שפוטר לאחרונה מקבוצתו הקפריסאית, יקבל שיחת טלפון. חוגג לא יסכים להתפשר עם שרון מימר או אלי כהן השריף, כי הראשון לא מספיק סקסי ועם השני יש בעיה תדמיתית אחרי העונה שעברה (למרות שנעשה לו עוול לפחות מהבחינה הציבורית). השאלה הגדולה היא אם לוי ירצה לחזור לעונה בבית"ר, כי על הפרק יכולה לצוץ עוד הרפתקה אירופית. כך או אחרת, לוי הוא קונצנזוס בבית"ר, ואל תתפלאו אם בקרוב מאוד תראו אותו בבית וגן.

× × ×

אחרי כל הביקורות על לוזון ועל השחקנים שלו, צריך גם להיות הוגנים ולהזכיר שבית"ר, בסוף היום, היא קבוצת כדורגל בינונית ומוגבלת. יותר מדי שחקנים (גורש, בן חיים, ערן לוי, בוזגלו) שתעודת הזהות שלהם מוכיחה שהם גם בשנה־שנתיים האחרונות של הקריירה. קבוצה בלי מגן ימני אמיתי, בלי קישור דפנסיבי עם גרזן דומיננטי, חוסר מחץ משווע. ללוזון אין היום מרחב תמרון אמיתי לגבי שיטת משחק כזו או אחרת. ב־4:5:1 אין לערן לוי מקום. ב־4:4:2 אין שחקני כנף שיכולים לייצר משהו. משחק לחץ לא בא בחשבון כי אין מספיק שחקנים מחויבים שיעשו הגנה. הכול כמעט והכול ליד.

חוגג ימשיך להביא עוד ועוד שחקנים עד שתימצא הנוסחה הנכונה, לוזון ימשיך לנסות עוד ועוד הרכבים בתקווה למצוא את התשובה הנכונה, עד שיקרה אחד מהדברים האלה: בית"ר תחליף מאמן, ואם גם זה לא ילך היא תכריז שהעונה הזו היא עונת סטאז' של כל המערכת החדשה, בתקווה שבקיץ הבא אפשר יהיה להכין את הסגל כמו שצריך מאפריל-מאי ולא מ־18 באוגוסט. השאלה הגדולה היא אם בבית המשוגעים הזה למישהו תהיה סבלנות להכיל את כל הברדק.