אלעד. צילום: יואב דודקביץ'

למה ירושלים?
"מצד סבא אני דור שביעי בירושלים ומצד סבתא דור חמישי פה, אז כדאי לשאול אותם. וברצינות - כשכל החברים שלי עזבו אחרי הצבא לכיוון ת"א וגם אני הייתי בדרך, קיבלתי פתאום את ההצעה מברקת והחלטתי להישאר ולהילחם איתו על ירושלים. נדמה לי שהצלחנו בעשור האחרון לשנות כאן לא מעט דברים".

עם איזו דמות ירושלמית היית רוצה לשבת לדרינק?
"הייתי לוקח את סבא רבא של סבא רבא שלי, משה זקס (יש על שמו רחוב), שהתיישב בירושלים בשנת 1830 ונחשב לראשון העולים מגרמניה במאה ה-19 לסיבוב ברים בעיר, כדי שייראה איך היא התפתחה והשתנתה. יש מצב שהוא היה מתבאס שחלק מהם לא כשרים".

מה המקום הסודי שלך בעיר?
"קהילת ציון של הרבה תמר אפלבאום. אין דבר טוב יותר לנפש ומעורר השראה מלהגיע לקבלת שבת מוזיקלית שמחברת יהודים מכל הזרמים והרצפים, ואפילו נוצרים ומוסלמים ששואפים ביחד לתקן את העולם. זה הכי ירושלים בשבילי".

מה הדבר הכי משוגע שעשית כאן?
"זחלתי על הבטן עם ראש העירייה בתעלת ניקוז צרה מלפני 2,000 שנה מעיר דוד לכותל שהתגלתה לפני כמה שנים. כשיצאתי הייתי כולי בוץ אבל בגלל הרגישות המדינית היה אסור לי להגיד למה התלכלכתי ככה. כמה ימים אח"כ חשפנו את זה לעולם בכתבה בלעדית בפוקס ניוז. היום כבר אפשר ללכת שם על הרגליים".

מה הכי גרוע כאן?
"חוסר היכולת של חלק מהציבורים לקבל ולהכיל אנשים שונים מהם".

אז מה הלאה?
"הרכבת בין ירושלים לתל אביב ב-28 דקות שמתחילה לפעול לאיטה תחבר בסוף בין שתי אהבותיי, ירושלים ותל אביב, תפתח הזדמנויות רבות של מגורים ותעסוקה ותהפוך את שתי הערים לעיר אחת גדולה עם ניגודים כיפים".