אחימאיר. צילום: אלכס קולומויסקי

"ומתי אתם עוזבים את ירושלים?" פעמים רבות רעייתי ואני נאלצנו להשיב על השאלה הזאת, המוכרת בוודאי לרבים מן הירושלמים שמגיעים לביקור בשפלה. ואז עלינו להשיב בנימת התנצלות שמסיבות שונות המעבר (המדומה) שלנו לתל אביב עדיין מתעכב אבל תורו להתממש יגיע

הדימוי של ירושלים בעיני חלק ניכר מיושבי השפלה הוא בהחלט שלילי. איך לומר? קברניטי העיר כשלו בשיווקה של עיר הבירה. אין ספק, פיגועי הטרור, או להבדיל - האלימות מצד חלק מן הציבור החרדי, הכתימו את שמה של ירושלים לאורך השנים. הרי אלה המראות הנראים בטלוויזיה לא רק בתל אביב אלא גם בניו יורק. זוהי מציאות שהחלה לפני כהונת ניר ברקת, ויש מקום לחשש כי קיצה של מציאות זו אינו נראה באופק.

למען האמת, יש תושבים בירושלים, והחתום מטה ביניהם, שמתקשים לנהל אורח חיים סביר בשגרת היומיום. מעטה של בושה עוטף את הבירה. זהו מעטה של מכלי אשפה שחוסמים נתיב נסיעה, ואלה הן המכוניות לאיסוף אשפה אשר בשעות שיא, שבהן הכול מזדרזים להגיע ליעדם, נעות בעצלתיים ואינן מאפשרות תנועה סבירה

העיכובים בהפעלת קו הרכבת המהירה לתל אביב והאיטיות בשיפור הכניסה לעיר, די באלה כדי להמאיס את שגרת היומיום. האם כך מתנהלת לה עיר בירה שמייחלת לאירוח שגרירויות זרות

חלו גם שיפורים: חיי התרבות תוססים, פארק המסילה הוא הצלחה. אבל נותר פער עצום בין המציאות במזרח העיר לעומת מערבה. וכמובן, בלתי אפשרי לחלוטין לכנות פער זה 'ירושלים המאוחדת'. 

לא נעשה הרבה, אם בכלל, לקירוב העדות הנוצריות, ועוד. המשימות העומדות בפני יורשו של ברקת הן אדירות. יש לקוות כי השנים הבאות לא יגבירו את תופעת ההגירה השלילית מבירת הנצח.