לוי. "הביטחון הזה שננצח את המשחק הבא הוא הכי מסוכן לקבוצת כדורגל". צילום: רפי קוץ

ביום ראשון יצא אברהם לוי מטדי. 40 שנה כמנהל (מ־1966 ועד 2006), מר בית"ר במלוא מובן המילה, כבר לא צעיר, אבל האהבה שלו למועדון לא נגמרת והוא ממשיך לעקוב מקרוב. ביציאה פגש את לוי אוהד ותיק של בית"ר. "יש עוד הרבה משחקים", אמר לו באופטימיות, ולוי ענה: "זה גם אומר שיכולים להיות הרבה הפסדים". 

לוי עבר הכול עם בית"ר: אליפויות, גביעים, ירידות ועליות ליגה, פיטורי מאמנים. כולם היו בניו, במלוא מובן הקלישאה. כשניסינו לדבר איתו סירב בנימוס. "מה אני מעניין אחרי כל כך הרבה שנים?" שאל. התשובה שלנו היתה שבמשברים פוליטיים תמיד היה מעניין לשמוע את דעתו של שמעון פרס ז"ל. בעת מבצעים צבאיים, הראשון שפונים אליו הוא מישה ארנס. כעת, כשבית"ר במשבר מקצועי, לוי הוא הכתובת האינסטינקטיבית.

לוי הוא מספר סיפורים גדול. אפשר לשזור ספר מהזכרונות שלו. כמו למשל כשפעם נשאל, בסיום עונה בערוץ 1, מי יאמן את בית"ר בעונה הבאה, וענה: "המאמן הכי טוב בארץ". באותו ערב טלפן אליו המאמן המכהן אליהו עופר והטיח בו: "פיטרת אותי בשידור חי". לוי אמר: "למה, אתה לא מחזיק מעצמך המאמן הכי טוב בארץ?" עופר נרגע. לוי החתים אחרי יומיים את דוביד שווייצר, ז"ל. או במקרה אחר, כשבימק"א היה מזג אוויר חורפי והשופט שבא לבדוק את כשירות המגרש קבע שהמשחק יתקיים כסדרו. לוי, שידע שבית"ר סובלת ממכת פציעות ושכמות הכרטיסים שנמכרה קטנה מהמצופה, אמר לאותו שופט: "אתה חייב לדאוג לכשירות השחקנים. מסוכן לשחק במצב הזה". המשחק נדחה, בית"ר עלתה בהרכב מלא ומול אצטדיון מלא. ואלה רק אנקדוטות מעטות

"היה לנו פעם מאמן", מתחיל לוי את השיחה איתנו, "שכל שבוע אחרי הפסד או תיקו היה אומר שהוא רואה שיפור, שהקבוצה משחקת טוב, שאין מזל ושלאט לאט נתחבר וניצמד לצמרת. עובר שבוע ועוד שבוע, כולם אוכלים את הסיפורים של המאמן על שיפור וסיבות לאופטימיות, ובסוף העונה, בגלל שאנחנו כהנהלה מחליטים לא להצטייר כפזיזים ולפטר את המאמן ירדנו ליגה. זה לקח חשוב".

אם אתה מנהל היום את בית"ר, מה אתה עושה?
"עם כל הצער שבדבר, ועם יד הלב, אין לי דבר וחצי דבר נגד לוזון, לפטר את המאמן זה צו השעה. זה מחוסר ברירה אבל מהלך מתבקש. המאמן לא שולט על השחקנים, הקבוצה לא עומדת נכון על המגרש, הוא משדר לחץ ופאניקה, המועדון עצמו בלחץ, וגם המהירות הזו שבה מצרפים עוד שחקן ועוד שחקן כאילו חיזוק יביא את הישועה רק מוסיפה לבלגן ולחוסר השקט.

"קיים גם העניין שהקהל לא מתחבר למאמן. הרי איך בסופו של יום בוחרים מאמן שהוא הקברניט של הספינה? אתה מנסה להביא את המאמן הכי טוב שפנוי באותו רגע, ואתה מחפש מאמן שאתה כאוהד או המנהלים של הקבוצה והשחקנים מסתכלים עליו ואומרים לעצמם: 'אנחנו סומכים עליו שיידע לעשות את המהלך הנכון, אנחנו בידיים טובות אם זה האיש שמוביל אותנו'. בית"ר היום צריכה מאמן שהוא אוטוריטה, מישהו שהקהל והשחקנים מתחברים אליו ויודעים שהוא יודע מה הוא עושה ואיך לייצר קבוצת כדורגל שמספקת תוצאות.

"חוץ מזה, בית"ר צריכה דמות שתטריף את כל המערכת, שאנשים יידעו שהם משחקים כאן על הלב של האנשים, שיש להם יכולת להשפיע אם האוהד הממוצע שנסע חצי מדינה ועזב עבודה, משפחה וילדים ייצא שמח מהאצטדיון או שכל השבוע ייהרס לו בגללם. אני לא אוהב לדבר על עצמי, אבל יש מיליון דוגמאות של מקרים שבמחצית הקבוצה נראתה לא טוב והייתי יורד לחדר ההלבשה ושובר כל מה שהייתי רואה בדרך. כיסאות עפו באוויר. המאמן היה מבסוט והיה לוחש לי: 'תעשה להם הצגה', והשחקנים היו עולים בשיגעון כי הם היו מתביישים להסתכל לי בעיניים במקרה שנפסיד.

"אצלנו היה חוק שאחרי הפסדים אנשים לא היו יוצאים מהבית, לא בגלל שהם פחדו מההנהלה אלא בגלל שהם התביישו שהם אכזבו כל כך הרבה אנשים. נתנו להם את התחושה הזו של האשמה ושל האחריות. היום אני רואה ששבוע אחרי שבוע כל התחושה והאווירה בתוך המועדון היא: 'ננצח סבבה, ואם לא, אז לא קרה כלום, יש את שבוע הבא'. הלו, אתם משחקים בקבוצה של המתנ"ס או בקבוצה של חצי מיליון אוהדים? אני לא אומר שאחרי הפסד אנשים צריכים לשים לעצמם שק על הראש, אבל קצת כבוד למועדון, למקור הפרנסה שלכם. תאמין לי שביום ראשון אף אחד מ־18 אלף אוהדי בית"ר שיצאו מטדי לא הלך לבלות ולשתות אלא נסע הביתה לישון. ואני גם מתערב שחלק גדול לא הצליח להירדם. אז איפה השחקנים המהוללים כאן?" 

אתה אומר שצריך להחליף מאמן. את מי היית מנחית כאן?
"אין לי אינטרסים ולא אנשים שאני צריך לדאוג להם לפרנסה. אני גם לעולם לא אקדם מישהו. יש שניים שמתאימים כמו כפפה לבית"ר:  דרור קשטן, שאם היה קצת יותר צעיר היה אידיאלי, אבל בגלל שאני לא בטוח שזה מעניין אותו הייתי הולך על אלי כהן. מאמן יסודי, עם עין טובה, מכיר את את המטריה, לא עושה חשבון לאף אחד והשחקנים עושים לו המון חשבון. מה שקרה איתו בעונה שעברה זו טרגדיה. לא היה מגיע לו להיות מפוטר בגלל דברים שניסו להדביק לו, שאני אומר לך שהם לא נכונים. אם הוא היה נשאר בית"ר בעונה שעברה וגם בעונה הנוכחית היתה מספקת תארים". 

× × ×

לוי ניהל את בית"ר גם כשהקבוצה היתה שייכת לסניף תנועת החירות ואז היה כל יכול במועדון, וגם כשהקבוצה עברה לבעלות פרטית בימים של קובי בן גור, גד זאבי, ששון שם טוב ומאיר לוי ומאיר פניג'ל, וגם תחת ארקדי גאידמק. פעם הוא הגיע למלון כדי לשכן בו את בית"ר וגילה שהסכומים שנדרש לשלם גבוהים פי שניים. כשהחל להתווכח אמר לו מנכ"ל המלון: "כרטיס האשראי הוא של ארקדי. מה אכפת לך?" לוי ענה: "אם יגמרו לארקדי את הכסף הוא יגמור את בית"ר".

חוגג. הוא לא יעצור עד שייצא עשן לבן צילום: אוהד צויגנברג 

תן עצה למשה חוגג מה הוא צריך לעשות עכשיו כבעל הבית.
"אסור לו בתכלית האיסור להנחית כאן כל שני וחמישי שחקן חדש. זה מערער את המערכת, זה יוצר מרמור אצל השחקנים, זה הופך את כל המערכת לחבית חומר נפץ. תעצור, תשמש בשחקנים הקיימים ואז בחודש ינואר תחשב מסלול מחדש. ברגע ששחקן ישראלי ממורמר המוטיבציה שלו אפסית. ברגע שהוא מסופסל המוטביציה שלו לראות את המאמן נכשל והולך הביתה היא "בשיאה. זה מצב לא בריא. הוא צריך לדאוג שהמסר במועדון יהיה שיש דין ויש דיין, שהוא כבעל הבית בודק כל הזמן מי משחק בשביל שהמשכורת תדפוק בעשרה לחודש ומי משחק למען המועדון. זה המדד הכי חשוב. אסור לתת לשחקנים שהחולצה של בית"ר גדולה עליהם והם לא ראויים להיות חלק מהקבוצה, להיות במועדון.

"הבעיה היא ששחקנים רבים בטוחים שבגלל שקוראים לנו בית"ר ירושלים זה נותן להם יתרון, מביא נקודות ונצחונות. אני רואה שבווינר ההימור שבית"ר תנצח בקרית שמונה הוא ביחס אפסי, כלומר מובן מאליו, ואילו שקרית שמונה תנצח זו הפתעה מרעישה ואני לא מאמין. אנשים פה לא מבינים שמשחק כדורגל הוא בין שתי קבוצות, לא בין שני מועדונים. זה שאתה שם גדול ויש לך אוהדים בכל המדינה לא נותן לך כלום, לפעמים אפילו להפך".

 אוהדי בית"ר. "במקום להתמתן, הקהל נהיה יותר קיצוני". צילום: עוז מועלם

לפי הדברים שלך, אנחנו בבעיה.
"יש עוד זמן לתקן ולשפר וזה רק המחזור השישי, אבל הנחת העבודה שלפיה הכול בסדר והכול יהיה בסדר היא הדבר הכי מסוכן לקבוצת כדורגל. זה כדור שלג שאף אחד לא מבין שהוא יכול לתפוס תאוצה ולסבך את הקבוצה. הביטחון הזה שננצח את המשחק הבא ואת זה שאחריו זה אוי ואבוי. היו לי המון מקרים לאורך ההיסטוריה עם בית"ר שחיינו בתחושה הזו, ולפני שהבנו מה קורה מצאנו את עצמנו במחזור ה־15 באזור הקו האדום, ואז כל העסק מתחיל לקבל אופי אחר לגמרי. הקהל מתחיל לצאת נגד, השחקנים עולים למגרש ברגליים רועדות, אנשים בורחים מהכדור, וקבוצות מזהות שבית"ר ירושלים הגדולה פגיעה וחסרת ביטחון ונועצים עוד מסמר בארון. זו מלכודת שאסור למועדון להיכנס אליה.

"צריך לפתור דברים עכשיו, כשיש עוד זמן ויכולת לצאת לדרך חדשה, כי לפעמים כשאתה כבר מבין שצריך לחתוך זה מאוחר מדי. צריך פה אישיות שתיכנס לחדר ההלבשה ולשחקנים יהיה את המורא ואת החשש. זה קצת כמו בצבא, אתה לא יכול לצאת למלחמה כשאתה יודע שאפשר לכסת"ח ומישהו אחר ישלם את המחיר. זו זכות להיות בבית"ר ירושלים אבל זו גם אחריות עצומה".

חוגג אמר בראיונות לתקשורת בסוף השבוע שיהיה שחקן מוסלמי בבית"ר. מהי עמדתך, והאם בתקופתך הסיפור הזה היה על סדר היום?
"זה בסדר גמור שחוגג חושב ככה ואין שום סיבה בעולם שבכל הקבוצות בארץ ובנבחרת ישראל ישחקו שחקנים מוסלמים ובבית"ר לא, כי היא לא שונה מאף אחד. העניין הוא שזה מהלך שיותר צריך לבצע ופחות לדבר עליו או להבטיח אותו. השיקול הוא פשוט: אם יש שחקן שמתאים מקצועית וכלכלית לקבוצה, לא משנה מאיפה הוא, מהי דתו ומה מוצאו. זה לא רלוונטי.

"בתקופה שלי כמנהל, כל שחקן זר שהציעו לנו, והיו המון מכל מיני מדינות בעולם, מעולם לא שאלנו מהי דתו של אותו שחקן. היו גם שני מקרים שניהלנו משא ומתן מתקדם עם עלי עותמן מהפועל ירושלים ועם נג'ואן גרייב מהפועל חיפה, ובשני המקרים זה נפל בגלל מחלוקת כספית ולא בגלל שום סיבה אחרת. בתקופה שלנו לא היו לה־פמיליה. הבעיה של חוגג היא שהעמדות של הקהל הופכות להיות קיצוניות יותר ויותר מיום ליום במקום שהוא ילך ויתמתן. חוגג צריך לעשות מעשה ולא להעלות את הנושא יותר מדי בדיבורים כי זה רק מתסיס ומכריח אותו לעמוד מול סטופר כשכולם מחכים שהוא יעשה את זה".